רע"א 1359/97 זיסלנדר יעקוב נ. לשם אלישבע

1.חרף התנגדות המשיבים רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.במישור העקרוני יכולה להתעורר השאלה הבאה: מכוניתו של חייב עוקלה ונמכרה בלשכת ההוצאה לפועל לחייב עצמו בלא ידיעת הנושה (ואולי אפילו בידיעתו); לכאורה אין מניעה שהנושה יעקל את המכונית כדי לממש את יתרת החוב; אילו בכך נסתיים הענין לא היתה למבקש עילה לבקש רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

3.דא עקא שהמקרה שלפנינו אינו מקרה "נקי", כמו שתואר לעיל. אלא טענת החייב היא כי במגעים שבינו לבין המשיב מס' 2 הוא הושא להאמין שהמכונית "תיפדה" עם קנייתה, לאמור שהמכונית לאחר קנייתה תישאר ברשותו; עוד טוען החייב שיכול היה להסיק מסקנה זו מהחלטת ראש ההוצאה לפועל שיש לו "זכות ראשונים" לפדות את המכונית.

הטענות האמורות לא הובהרו לפני ראש ההוצאה לפועל שבחר להתייחס לענין שלפניו כענין שבדין, ואשר על כן המצהירים שלפניו לא נחקרו על תצהיריהם.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק הדין ואת החלטת ראש ההוצאה לפועל ומחזירים את הענין לראש ההוצאה לפועל, שיתיר חקירה על התצהירים. בתום הדיון יחליט ראש ההוצאה לפועל אם הוכחו לפניו נסיבות שבדין או בעובדה המונעות בעד המשיב מס' 2 מלממש את החוב הנותר על ידי עיקול חוזר על המכונית. כל עוד לא החליט ראש ההוצאה לפועל אחרת יעמוד בעינו הצו לעיכוב הביצוע.

הוצאות לפי תוצאות הדיון לפני ראש ההוצאה לפועל ואנו קובעים אותן בסכום של 10,000 ש"ח.