ע"א 1693/01 אהרון שרון נ. עזבון המנוחה מרים שוורץ ז''ל באמצעות מנהל נהזב

ביום 1.3.01 החליט בית המשפט (הרשמת ח' מאק קלמנוביץ) להתיר למערער להגיש כתב ערעור מתוקן, לבקשתו. בהחלטה לא נקצב מועד, ועולה מן ההחלטה כי הטעם לכך נעוץ בהנחה שכתב הערעור המתוקן הוגש על ידי המערער עם הבקשה בפועל. לא כך היה, ועל רקע זה החלטתי, ביום 29.7.01, כי על המערער להגיש כתב ערעור מתוקן בתוך חמישה ימים, לתיק בית המשפט ולידי הצד השני. כתב ערעור כאמור לא הוגש, ובמקומו הגיש המערער בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטתי מיום 29.7.01. טענתו היא, כי המשיב ובא כוחו מונעים ממנו הכנת הערעור המתוקן, בשל הליכים שונים שהם מנהלים נגדו בערכאות אחרות, לטענתו שלא כדין. עם זאת, מן הבקשה עולה כי מצורפים לה אותם נימוקי ערעור שהמערער הספיק להכין ככתב ערעור מתוקן (עמוד 1, סעיף ד'). בד בבד, מבקש המערער כי תנתן לו ארכה שתאפשר לו להמשיך לתקן את נמוקי הערעור שלו. מן הבקשה עולה, כי המערער טוען שהזמן שנקצב לו בהחלטתו הקודמת אין בו די.

דין הבקשה להדחות. לרשות המערער עמדו כחמישה חודשים לצורך הכנת נמוקי ערעור. תקופה זו עצמה ארוכה במידה רבה מן המידה הדרושה, ומן המידה הקבועה בחוק, היא 45 ימים. לא ראיתי בטיעוניו של המערער כל נימוק ממשי לכך שגם היום, בחלוף תקופה כה ארוכה, הוא זקוק לזמן נוסף על מנת להכין נמוקי ערעור. זאת ועוד, מטרתם של נמוקי ערעור אינה "לפתוח ... ויכוח על פסק דין שמערערים עליו, והודעת הערעור אינה דרושה אלא כדי להעמיד את המשיב על המשמר ולהזהירו, באיזו מידה הוא יידרש בשעת הדיון להגן על פסקי הדין" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין (ירושלים, 1995) בעמוד 817). לכך היה למערער די והותר זמן. מסקנה זו לא משתנה גם נוכח ה"הבהרה הדחופה" והבקשה לצרף ראייה נוספת מן הימים 16.8.01 ו- 20.8.01.

לפיכך, הבקשה נדחית. הנימוקים המצורפים לבקשה, תחת הכותרת "תצהיר", יצורפו להודעת הערעור שכבר מצויה בתיק, ויהוו חלק בלתי נפרד מכתב הערעור המתוקן. בהמשך לכך, יימשכו הליכי הטיפול בערעור, לרבות קביעת ערבון.