בג"ץ 1707/02 סבג ארמונד נ. יצחק אמר ובנו-חברה לבנין ולהשקעות בע"מ

1.ביום 26.1.94 חתמה המשיבה 1 (להלן - החייבת) על שטר משכנתא על נכס המקרקעין הידוע כשלד דירה ברח' דרך הים 189 חיפה (להלן - המקרקעין) לטובת הבנק המשיב 2. לפי שטר המשכנתא, משכנה החייבת לזכות הבנק את המקרקעין כערובה לתשלום הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק ממנה, ללא הגבלה בסכום. ביום 9.10.94 נרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין בחיפה.

ביום 31.8.98 חתמו המבקשים והחייבת על חוזה לרכישת דירת בת 4 חדרים (להלן: הדירה). בחוזה צוין כי המבקשים שילמו סכום של 50,000 $, וכן שהיו אמורים לשלם סכום נוסף של 130,000 $ במועד מסירת החזקה בדירה. לטובת המבקשים נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיהם בנכס.

2.החייבת לא פרעה את חובה לבנק (סכום של 5,000,000 ש"ח), וביום 20.2.00 פתח הבנק הליך הוצאה לפועל למימוש המשכנתא ובמסגרתו מונה הבנק ככונס נכסים. ביום 18.7.01 ניתן צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל על-ידי ראש ההוצאה לפועל.

המבקשים עתרו לאכיפת ההסכם שנחתם בינם לבין החייבת (ת"א 1088/01). ביום 23.10.01, במסגרת התובענה, ביקשו המבקשים צו מניעה זמני אשר יאסור על הבנק לבצע כל פעולות לצורך מימוש המשכנתא על הדירה. בקשה אחרונה זו של המבקשים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. עתה עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

3.המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי פעולות הבנק היו נוגעות בחוסר תום לב והתעשרות שלא כדין על חשבונם של המבקשים. עוד טוענים המבקשים, כי טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי המבקשים התרשלו בכך שלא דאגו לקבל מהבנק מכתב החרגה, לפיו אין המשכנתא חלה על הדירה, שכן החייבת הציגה בפניהם מצג, כי הבנק הוציא מכתב החרגה כאמור. לטענת המבקשים, בניגוד לקביעת הבית המשפט קמא, לא היה שיהוי מטעם המבקשים בנקיטת הליכים נגד החייבת לשמירת זכויותיהם בדירה, שכן - לטענתם - מיד שנודע להם על מינוי כונס נכסים, הם פנו, תוך מספר ימים, בבקשה לעיכוב ההליכים לראש ההוצאה לפועל. יתרה מכך המבקשים טוענים, כי אי מתן הסעד הזמני עלול להסב להם נזק בלתי הפיך, שכן אם יזכו בערעורם לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו אם הדירה תימכר.

4.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני מהטעם כי המבקשים לא הראו קיומה של עילת התביעה המצדיקה זאת. בית המשפט ציין גם כי מדובר בתחרות בין בעל משכנתא רשומה (הבנק) לבין רוכש זכויות מאוחר של אחת הדירות (המבקשים) אשר התרשל - כך נקבע - בכך שלא דאג לקבל מהבנק מכתב החרגה. לפיכך, קבע בית המשפט קמא, כי בתחרות זכויות זו גובר הבנק והוא אינו צריך להיפגע מהפרת ההסכם בין החייבת לבין המבקשים. כן נקבע שביום 31.8.98 הופר הסכם המכר על ידי החייבת, ומאז לא נקטו המבקשים שום הליך כנגד החייבת לשמירת זכויותיהם בדירה, ורק ביום 28.6.01 הגישו בקשה לעיכוב הליכים ללשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קבע גם, כי המבקשים אינם צפויים לנזק בלתי הפיך וזאת מאחר שמדובר במימוש נכס שהינו שלד דירה שכרגע אינו מאוכלס ולא בפינוי החייבים מדירת מגוריהם. בנסיבות אלה כולן - לא מצאתי כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 2 ושכר טרחת עורך דינו בסך 5,000 ש"ח.