רע"א 1915/00 מחמוד אבו ליל נ. א.איליה הנדסה בע"מ

1.המבקשים הגישו לבית משפט השלום בחיפה תובענה כנגד המשיבים. ביום 11.3.1999, בישיבת קדם המשפט, הורה בית משפט השלום למבקשים לעשות את העדויות הראיות מטעמם בתצהירים כתובים, בתוך 60 ימים.

המבקשים לא עשו כן ומשחלפו 11 חודשים עתרו המשיבים לבית המשפט בבקשה כתובה ליתן פסק דין המורה על מחיקת התובענה.

המבקשים נתבקשו להגיב לבקשה ולא עשו כן.

כיוון שכך, הורה בית משפט השלום ביום 18.11.99 על מחיקת התובענה.

ביום 23.12.99 פנו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין שניתן בעניינם והסבירו שלא ידעו על דבר ההחלטה המורה להם להגיש תצהירי עדות ראשית - זאת בשל שלא התייצבו לישיבת קדם המשפט. את המחדל הזה הם מסבירים בכך שבא-כוחם איחר לדיון "וחיכה עד לקבלת הפרוטוקול". בית משפט השלום דחה את הבקשה לביטול פסק הדין והביע את תמיהתו על כך שבא-כוח המבקשים, שהגיע באיחור לדיון, לפי טענתו, נמנע מלברר, בדיעבד, מה הוחלט באותו הדיון.

המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וציין כי המבקשים יכולים ממילא להגיש תובענה חדשה תחת זו שנמחקה וכי "לא חוייבו בהוצאות".

2.המבקשים לא נואשו ופנו בבקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, בציינם כי חוייבו בהוצאות שלא כפי שסבר בית המשפט המחוזי. ושוב נדחתה הבקשה, והפעם ציין בית המשפט המחוזי כי "הדרך הנכונה היא הגשת ערעור על פסק הדין".

כנגד החלטה זו האחרונה עותרים היום המבקשים ליתן להם רשות ערעור. ושוב חוזרים הם ומסבירים כי לא נודע להם דבר ההחלטה שנתן בית משפט השלום, בעיתו, להגיש את העדויות הראשיות מטעמם בתצהירים כתובים.

אין ממש בבקשה. אין למבקשים אלא להלין על עצמם על שלא התייצבו לישיבות בית משפט השלום, על שלא טרחו לברר את תוצאות הדיון שנתקיים בהעדרם, על שלא טרחו להגיב על בקשת המשיבים ליתן פסק-דין נגדם, ועל שלא שקלו לבקש הארכת מועד להגשת התצהירים.

הבקשה נדחית. עם זאת, משלא נתבקשה תשובת המשיבים, זכו ולא נפסקים נגדם, היום, הוצאות.