ע"א 4085/97 סרוג'י פריד זכר נ. חברת עווד טורס בע"מ

על-פי החלטתי מיום 17.8.97 הוארך המועד להפקדת הערבון עד ליום 1.10.97.

מתוך בקשתו של בא-כוח המערער להשתחרר מן הייצוג התברר, כי הלה הודיע למערער שהמועד להפקדת הערבון הוארך עד ליום 31.10.97.

יש לציין, כי בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון התבקשה הארכה עד ליום 31.10.97, אולם, כאמור, בהחלטתי מיום 17.8.97 הוארך המועד רק עד ליום 1.10.97.

עתה, מבקש בא כוח המערער הארכת המועד עד ליום 31.10.97 וטוען, כי האמין שהארכה ניתנה כמבוקש עד ליום 31.10.97. עוד נאמר, כי "בית המשפט אישר עקרונית את הבקשה אך משום מה אין בידי החותם מטה העתק האישור".

בקשתו של בא כוח המערער אינה ברורה כלל ועיקר. לא ברור על איזה "אישור" מדובר, וכיצד ניתן לאשר עקרונית

בקשה להארכת מועד. לא ברור גם על יסוד מה נבנתה אמונתו של בא כוח המערער, כי בקשתו למתן ארכה תתקבל במלואה.

מצב הדברים הוא, כי נתבקשה הארכת המועד להפקדת הערבון; ניתנה החלטה בבקשה ביום 17.8.97, המאריכה את המועד עד ליום 1.10.97; וההחלטה האמורה נמסרה לבא כוח המערער ביום 26.8.97. לא היה, איפא, כל יסוד להודעה המטעה שמסר בא כוח המערער למרשו.

אך מובן, כי טעויות יכולות לקרות, אך כאשר מתבקשת הארכת המועד על יסוד טעות שארעה, יש לפרט את נסיבות הטעות לאשורן ולנמק את הבקשה בהתאם. זאת לא נעשה במקרה זה.

לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת המועד. אני מאפשרת לבא כוח המערער ליתן טעם, תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה, מדוע לא יידחה הערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מחמת אי הפקדת ערבון.

לא תוגש תגובה במועד, יידחה הערעור על אתר מבלי שיתקיים בו דיון נוסף.