ע"פ 5021/00 אילן כהן נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהכרעת דין מיום 9.4.00, הרשיע את המבקש-המערער בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, אחזקת סם שלא לצריכה עצמית והדחה בחקירה. בגזר דין מיום 30.5.00, גזר עליו מאסר לתקופה של שמונה שנים ומחצה, מהן שש שנים ומחצה לריצוי בפועל ושתי שנים על תנאי. המבקש ערער על פסק הדין וכן הגיש בקשה להתיר לו להגיש ראיות נוספות בערעור, שבה אמור לדון המותב שידון בערעור. בבקשתו שלפני מבקש הוא לעכב את ריצוי העונש.

2.המבקש עצור מאז 27.7.99. במהלך התקופה נדון ענין מעצרו שתי פעמים בבית המשפט המחוזי ושתי פעמים בבית המשפט העליון שהורה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. עוד ביקש המבקש, אחרי שנגזר דינו, כי בית המשפט העליון יעכב את תחילת ריצוי העונש. חברתי הנכבדה, כבוד השופטת ט' שטרסברג - כהן, בהחלטתה מיום 16.7.00, דחתה את בקשתו. כפי שציינה, "הכף נוטה לחובת המבקש. הערעור איננו תלוי על בלימה אולם סיכוייו אינם כאלה המצדיקים עיכוב ביצוע המאסר אל מול השיקולים הציבוריים המצדיקים מניעת העיכוב. תקופת המאסר היא ממושכת ועל כן אין חשש שהמבקש ירצה את מלוא התקופה בטרם יישמע ערעורו, גם אם עונשו יופחת".

בבקשתו שבכתב וכן בדיון חזר בא כוח המבקש על טענותיו בבקשתו הקודמת, תוך שסמך על העקרונות שנקבעו לא מכבר בע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל (פסק הדין ניתן ביום 7.6.00. תקדין - עליון כרך 2000(2), תש"ס/תשס"א - 2000). לענין זה הדגיש את סיכוייו הטובים של המבקש בערעורו וכן את הנסיבות האישיות הקשות שלו ושל בני משפחתו. לחלופין ביקש להקדים את מועד הדיון בערעור.

3.גם אחרי שחזרתי ועיינתי בכל הטענות שהובאו לפני בבקשתו הנדונה של המבקש, סומך אני את ידי על החלטתה של השופטת ט' שטרסברג - כהן ועל נימוקיה, שמקצתם צוטטו לעיל. גם את בקשתו החלופית של בא כוח המבקש להקדים את מועד הדיון בערעור יש לדחות. הדיון נקבע ליום 7.5.01, אין זה מועד רחוק מדי.

4.הבקשה לעכב את ריצוי העונש וכן הבקשה להקדים את מועד הדיון נדחות.