ע"א 5033/94 דרוקה ערגון נ. חב' רסקו

המבקשת קיבלה לידיה את הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 25.8.976 בתאריך 2.9.96, אך לא הגישה סיכום טענותיה עד כה.

בתאריך 23.9.97 נתבקשה המבקשת ליתן טעם מדוע לא יידון הערעור במעמד צד אחד, ובתגובה שלחה מכתב קצר לפיו לא קיבלה "שום סיכומים בכתב מתאריך 25.8.96". המבקשת גם ביקשה כי יישלח אליה עותק מהודעת הערעור שהגישה. לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת ליתן טעם כאמור שלחה המבקשת מכתב נוסף, ובו טענה חדשה: "היות ואני כבת 70 אינני בקיאה במשפטים ובהליכי פרוצדורה והיות ועד עתה סברתי בתום לב כי בכוחי לעמוד על משמעות הצווים וההחלטות ולשטוח טענותי בפני בית משפט זה ללא עזרה - אמונה אשר עמדה לי לרועץ - חלף המועד להגשת סיכומים. נוכח האמור לעיל בכוונתי לפנות למשרד עורכי דין לצורך הכנת הסיכומים".

טענתה של המבקשת אינה ברורה - כך, לא ברור מדוע בכל זאת לא הוגשו הסיכומים במועד או לפחות בקשה להארכת המועד להגשתם. המבקשת הגישה את הערעור בכוחות עצמה. לו אכן הגיעה למסקנה כי אין בכוחה לנהל את הערעור ללא עזרה, שומה היה עליה להיוועץ בעורך דין מייד עם קבלת הצו המורה על הגשת הסיכומים. לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים במשך שנה שלמה ולנסות להשיב את הגלגל אחורנית רק בתגובה להחלטת בית המשפט המתריאה על אפשרות הדיון בערעור במעמד צד אחד. כאמור, ההסבר שניתן איננו מסבר את האוזן ואין בו כדי לבאר מדוע לא עשתה המבקשת דבר עם קבלת הצו המורה לה לסכם טענותיה בכתב. לא למותר להוסיף, כי תמוה המעבר מן הגירסה העובדתית המכחישה את קבלת הצו לגירסה המאשרת קבלתו, אך תולה את חוסר המעש באי ידיעה ב"משפטים ובהליכי פרוצדורה".

לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. הערעור יועבר לדיון בהרכב על פי תקנות 448(ג) ו450-(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

אין צו להוצאות.