ע"פ 5036/97 חזקיה סמיר נ. מדינת ישראל

ביום 31.12.96, בשעות הערב המוקדמות, בוצע שוד בבנק הדואר בטירה. השודד נכנס לבית-הדואר כשהוא עוטה כובע צמר על פניו, שלף אקדח, כיוון אותו אל-עבר הפקידים שהיו במקום, צעק "שוד, שוד, יאללה תנו את הכסף", ולאחר מכן נטל סכום של 4,400.- ש"ח ונמלט מן המקום. המערער הורשע בשוד זה ונדון לשלוש שנות מאסר בפועל ולשתי שנות מאסר על-תנאי. כן הופעל נגדו מאסר על-תנאי בן שנים-עשר חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, מחציתו בחופף למאסר שהושת עליו ומחציתו במצטבר לו.

אין חולקים על מעשה השוד, אך טענת המערער היא שלא הוא היה השודד. זו היתה טענתו בבית-משפט קמא, זו טענתו אף לפנינו.

לא מצאנו ממש בערעור. המערער זוהה בוודאות בידי אחת מפקידות הסניף שהמערער מוכר לה מן הכפר - מדברים אנו בכפר טירה, שהכל מכירים את הכל - וזיהוייה נתחזק בעדות שתי הפקידות האחרות - גם הן בנות המקום - אשר לאחר שאותה פקידה אמרה להן מי השודד נזכרו כי קולו מוכר להן כקולו של המערער. אכן, אותה פקידה שזיהתה במשטרה את המערער חזרה בה בבית-המשפט מהודעתה, אך לעניין זה הסתמך בית-משפט קמא - ובדין הסתמך - על הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, לאחר שאותה פקידה הוכרזה עדה עויינת.

האליבי שהמערער טען לו לא נתקבל על דעת בית-המשפט ועל-כן נפלה גם חומת ההגנה שניסה להקימה.

עורך-דין פנציאס מוסיף וטוען לפנינו, כי העדה הראשית נגד המערער הוסיפה בעדותה בבית-המשפט דברים שלא אמרה בהודעתה במשטרה; אשר-על-כן - כך טענתו - חייב היה בית-המשפט להתעלם מדברים אלה. אסמכתא לטענתו מוצא עורך-דין פנציאס בהוראות סעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, ולפיה לא תוגש לבית-משפט ראייה ולא יישמע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראייה או בהודעת העד בחקירה במשטרה. בענייננו, כך טוען עורך-דין פנציאס, נמנע ממנו לעיין באותם דברים עליהם העידה העדה בבית-המשפט, הואיל ובדבריה במשטרה לא אמרה דברים אלה עליהם העידה. טענה זו אין בה ממש. הוראת סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי אין עניינה בעדים המוסיפים על דברים שהעידו במשטרה, אלא על יחסי תביעה וסניגוריה ועל חובותיה של התביעה כלפי הסניגוריה. אין חולקים כי התביעה מילאה את חובתה כלפי הסניגוריה; ואם מוסיף עד בעדותו בבית-המשפט דברים על דברים שאמר במשטרה, לא יפגע הדבר בקבילותם של אותם דברים חדשים, והוא עניין למישקלם בלבד. הוראת סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי אין כלל עניינה לכאן.

אשר לעונש: גזר-הדין אינו חמור - בייחוד בשים-לב לעברו של המערער - ואין כל הצדק כי נתערב בו. אנו דוחים איפוא את הערעור על גזר-הדין אף הוא.

אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.