בג"ץ 5846/97 מדינת ישראל נ. עבדל רחים מסרוואה

לפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של שלושת המשיבים בשלושה חודשים נוספים או עד למתן פסק דין במשפטם, לפי המוקדם, על פי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-.

נגד המשיבים הוגש ביום 16.10.96 כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ביצוע שוד בנסיבות מחמירות וניסיון להצתה. על פי הנטען, ביצעו המשיבים את העבירות בשותפות עם אחד אימן חאג' יחיא. נגד חאג' יחיא הגישה המאשימה כתב אישום נפרד, על מנת שתוכל להביאו כעד תביעה נגד המשיבים לאחר סיום משפטו. עם הגשת כתבי האישום ביקשה התביעה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום בירור משפטם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וערר שהוגש לבית משפט זה מטעם המשיב 2, כנגד החלטה זו, נדחה על ידי עמיתי הנכבד, השופט חשין. משפטם של המשיבים בפני בית המשפט המחוזי טרם הסתיים ומכאן בקשת המדינה להאריך את מעצרם כאמור.

מן הבקשה שלפני עולה כי הבאת רוב הראיות במשפטם של המשיבים הסתיימה עוד ביום 14.5.97. בשלב זה לא יכול עוד בית המשפט המחוזי להתקדם בשמיעת המשפט מפני שלעת ההיא משפטו של חאג' יחיא טרם הסתיים והיה צורך להמתין לסיום משפטו בטרם יובא להעיד מטעם התביעה. דא עקא שמשפטו של חאג' יחיא התעכב הרבה מעבר לסביר. רק ביום 20.9.97 ניתנה הכרעת דין במשפטו הנפרד והמשך הדיון בו נקבע ליום 26.10.97 לקבלת תסקיר של שירות המבחן. יצויין שבניגוד למשיבים, חאג' יחיא לא נעצר עד תום ההליכים אלא שוחרר בערובה ובתנאים מגבילים, ועיון בבקשה ובטענות הצדדים מעורר לפחות התרשמות כי לנוכח שחרורו בערובה לא ניתנה למשפטו העדיפות המקובלת ביחס לנאשמים הנתונים במעצר. אכן, חאג' יחיא עצמו לא נעצר אך בהיות עדותו חיונית לסיום משפטם של המשיבים הנתונים במעצר, מן הדין ומן הראוי היה לנהוג גם במשפטו של חאג' יחיא כבמשפט דחוף שראוי לסיימו בהקדם. אך דבר זה לא נעשה.

ער אני לחומרת העבירות שבעטיין הובאו המשיבים לדין. אך חזקה היא מצוות המחוקק שבהיעדר נימוקים כבדי משקל המצדיקים את הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתקופה הקצובה בחוק, יש לשחררו ממעצרו. כשלעצמי אני מפקפק אם היענות לבקשת התביעה היום היתה מסיימת את הפרשה. זולת חאג' יחיא יש לתביעה (כעולה מפרוטוקול הדיון שהעתקו הוגש לי) בין שניים לשלושה עדים נוספים. יש להניח שגם שמיעת פרשת ההגנה וסיכומי טענות הצדדים ומתן פסק דין יצריכו זמן לא מבוטל.

בנסיבות אלה אני מחליט לדחות את הבקשה. עם זאת אני מחליט להתנות את שחרורו מן המעצר של כל אחד מן המשיבים (ביום 16.10.97) בתנאים הבאים: הפקדת עירבון במזומנים בסך 10,000 ש"ח; וערבות עצמית וצד ג', להנחת דעתו של רשם בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו, בסך 30,000 ש"ח. נגד כל אחד מן המשיבים ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ, ואם יש בידי מי מהם דרכון עליו להפקידו בבית המשפט לפני מימוש ההחלטה לשחררו. מעת שחרורו ממעצר יימצא כל אחד מן המשיבים בבית מגוריו בטייבה, ולא ייצא מפתח הבית אלא לשם התיצבות במשפטו, או לאחר תיאום מוקדם בין סניגורו לבין פרקליטות המחוז. הפרת תנאי מן התנאים הללו תעמיד לתביעה עילה מוצדקת לבקש את חילוט הערבויות והחזרת המפר למעצר.