בש"פ 6362/02 אשר מסס נ. מדינת ישראל

בערר על החלטת מעצר שהוגש לבית משפט זה בבש"פ 6362/02 הוגשה בקשה של העורר לפטור אותו מנוכחות בדיון וזאת בשל התנאים להם נחשף בזמן שהייתו במעבר, בעת שהובא לדיון קודם בעניינו. לטענות שהועלו בבקשה על ידי בא-כוחו של העורר, צורף מכתב בכתב ידו של העורר, ובו תיאורים קשים ביחס לתנאי שהיית העצורים במעבר לקראת דיון משפטי. במכתב ובבקשה נטען כי התנאים באגף המעבר הם "מזעזעים, בלתי אנושיים ומשפילים", והעורר אינו מוכן לעמוד בהם. יצויין כי בקשה זו להשתחרר מנוכחות לא היתה הראשונה שבאה לפני בית משפט זה, ובכל הבקשות מאותו סוג, נומקה הבקשה להשתחרר מנוכחות בדיון בתנאים הקשים שבבית המעצר באגף המעבר להבאת עצורים ואסירים לבתי המשפט.

בהחלטתי מיום 11.8.02 שחררתי את העורר מחובת התייצבות וביקשתי לקבל התייחסות של שירות בתי הסוהר לטענות. ביום 5.9.02 הוגשה לי ההתייחסות המבוקשת במכתב החתום בידי סגן מפקד גוש מרכז בשירות בתי הסוהר. מן המכתב האמור למדתי כי לפני שנה לערך הושקע סכום כספי נכבד לשיפוץ ושיפור התנאים באגף המעבר ובוצעו שיפורים משמעותיים בענין זה. לאחר עיון בתיאור המצב שלאחר השיפוץ כפי שהוא תואר במכתב האמור, עדיין נותר הרושם כי המצב במקום איננו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה. העובדה שעצירים ואסירים ממשיכים ומבקשים להשתחרר מהנוכחות בדיון בעניינם בבית המשפט, בשל התנאים שהם נחשפים אליהם באגף המעבר, מדברת בעד עצמה ומצביעה על חומרת המצב. זכותו וחובתו של כל עצור ואסיר להיות נוכח במשפטו ובהליכים הנוגעים לשלילת חירותו. אין זה ראוי כי הזכות לנוכחות בדיון תקופח בשל תנאי המעבר.

לפיכך, על הגורמים המופקדים על הנושא ליתן דעתם לקיומו של הצורך הממשי לשנות את התנאים באגף המעבר. המטלות הכבדות שעל כתפי שירות בתי הסוהר ומגבלות התקציב שהם בגדר ידיעה שאינה טעונה ראיה, אינן יכולות לפטור את האחראים לנושא מלנקוט באמצעים לשיפור המצב.

אשר על כן, אני מורה כי החלטה זו תובא לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה, ותועבר על ידם לידיעת השר לבטחון פנים ונציבת שירות בתי הסוהר.