בג"ץ 7357/97 רבקה נזרוב נ. רחל שניידר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ח' פורת), שדחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמלה (השופט ש. בוקובסקי).

המבקשת והמשיבה הן אחיות. הוריהן המנוחים רכשו בשנת 1972 דירה בה התגוררו יחד עם המבקשת. כאמור, נפטרו ההורים והמבקשת התגוררה בגפה בדירה מאז 30.11.87. המבקשת והמשיבה ירשו את הדירה. בשנת 1991 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום ברחובות ובה תבעה, כי המבקשת תשלם לה דמי שכירות עבור חלקה בדירה. בית המשפט קיבל את תביעתה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה דמי שכירות עבור חלקה מיום הגשת התביעה. בשנת 1995 הגישה המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה ברמלה תביעה לפירוק השיתוף בדירה. המבקשת טענה, כי רכשה בדירה מעמד של דיירת מוגנת או דיירת בת רשות, וכי לפיכך יש למכור את הדירה כתפוסה - ולמצער לפצותה על פינויה. בית המשפט לעניני משפחה דחה טענה זו, בקבעו, כי בית משפט השלום ברחובות כבר קבע בשעתו, כי המבקשת אינה אלא שוכרת בלתי מוגנת בדירה. לפיכך ניתן צו לפירוק השיתוף כמבוקש.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת וקבע, כי הואיל ונקבע כבר בעבר, בלא שהמבקשת חלקה על כך, כי המבקשת מתגוררת בדירה כדיירת בלתי מוגנת, אין המבקשת יכולה להעלות כעת טענות חדשות וסותרות.

בבקשה שבפני שבה המבקשת וטוענת, כי נתקיימו בה הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב1972-. לטענתה, משתמעת מהתנהגות המשיבה ויתור על החזקה בדירה.

טענותיה של המבקשת נשמעו ונדחו על-ידי שתי ערכאות. המבקשת מבקשת, למעשה, כי ערכאה שלישית תשוב ותדון בטענות אלה. כידוע, הליך של ערעור שני מהווה חריג למדיניותו של בית משפט זה לפיה מתמצה זכותו של בעל דין בשמיעת עניינו בשתי ערכאות. חריג זה יותר רק כאשר בקשת רשות ערעור מעוררת בעיות או שאלות בעלות משמעות ציבורית או משפטית החורגת מהמחלוקת שבין הצדדים (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). תנאים אלה לא התקיימו בבקשה שבפני.

הבקשה נדחית.