בבית המשפט העליון
רע"א 8221/99
רע"א 8226/99
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים ברע"א 8221/99:
1. גבריאל זוהר
2.מלון אסתאר נהריה בע"מ
המבקשים ברע"א 8226/99:
3.קפה לחמי בע"מ
1.סטף (זאב) ורטהיימר
2.חברת ורטהיימר בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים ברע"א 8221/99:
1. שושנה זוהר
2.סטף זאב ורטהיימר
המשיבים ברע"א 8226/99:
3.חברת ורטהיימר בע"מ
1. שושנה זוהר
2. גבריאל זוהר
3.מלון אסתאר נהריה בע"מ
4.קפה לחמי בע"מ
בקשות רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.10.99 בבש"א 2181/99 ובבש"א 6621/98 בה"פ 438/98, שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' גילאור
תאריך הישיבה:
ח' באייר תשס"א
(1.5.01)
בשם המבקשים ברע"א 8221/99 והמשיבים 2-4 ברע"א 8226/99:
עו"ד ערן ספיר; עו"ד יואב בן דרור
בשם המשיבה 1 ברע"א 8221/99 והמשיבה 1 ברע"א 8226/99:
בשם המבקשים 1-2 ברע"א 8226/99 והמשיבים 2-3 ברע"א 8221/99
עו"ד רונן שלו
עו"ד איתמר ענבי; עו"ד אביבה זטלר
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1.המשיבה 1 ברע"א 8221/99 וברע"א 8226/99 (להלן: האם זוהר), שהיא אמו של המבקש 1 ברע"א 8221/99 (להלן: הבן זוהר), ירשה מבעלה (להלן: האב זוהר), בשנת 1996, מניות מסוג א' (להלן: המניות) בחברת המבקשת 2 ברע"א 8221/99 (להלן: החברה). החברה מנוהלת על-ידי הבן זוהר ביחד עם המבקש 1 ברע"א 8226/01 (להלן ורטהיימר), שנכנס לנעלי אשתו המנוחה. בשנת 1998 החליטה האם זוהר לתבוע את המבקשים בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בעילת קיפוח, בגין כמה ממעשי החברה, שהמרכזי שבהם הוא העברת חלק מפעילותה למבקשת 3 ברע"א 8221/99, שבבעלות הבן זוהר וורטהיימר, בשנת 1988.
2.המבקשים התנגדו לתביעה, וטענו, כטענת סף, להתיישנותה. האם זוהר גרסה כי אין התיישנות, וטענה (להלן: הטענה הראשונה) כי אף אם התביעה התיישנה בחיי האב זוהר, התיישנות זו אינה כובלת אותה, מאחר שההתיישנות אינה "צמודה" למניות, כאשר עם קבלת המניות קיבלה היא גם זכות תביעה עצמאית. בנוסף, העלתה היא טענות אחרות (להלן: הטענות האחרות), הנסמכות על עניינים שבעובדה, מהן עולה כי אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
המבקשים מצדם התנגדו לטענות האם זוהר, בטוענם כי התביעה התיישנה בחיי האב זוהר, ובהתיישנות זו יש בכדי לחסום את תביעתה.
3.בית-המשפט המחוזי (השופטת בלהה גילאור) קיבל את טענתה הראשונה של האם זוהר, במובן זה שקבע כי התיישנות עילת התביעה בחיי האב זוהר איננה מספיקה בכדי לדחות על הסף את תביעת האם זוהר, יורשתו, מחמת התיישנות. את קביעתו זו סמך בית-המשפט על היות ההתיישנות מחסום דיוני בלבד, אשר לדבריו מחייב בירורים נוספים לעניין מעמד האם זוהר, וטיב זכויותיה כיורשת.
משקבע את שקבע, לא ראה בית-המשפט המחוזי לדון בטענותיה האחרות של האם זוהר, וממילא לא הניח את התשתית העובדתית הדרושה לבירורן.
4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בה טוענים המבקשים כנגד קביעה זו. לטענתם ברור כי האם זוהר, כיורשת, הינה "חליפה" למוריש, ועל-כן איננה יכולה לזכות במרוץ ההתיישנות חדש. בנוסף, מוסיפים הם כי תוצאת בית-המשפט המחוזי סותרת את הכלל הידוע בדיני הירושה, בדיני הקניין ואף בדיני החברות, כי אין אדם יכול להעביר יותר ממה שיש לו. לבסוף, לטענתם, פסק-דין בית-המשפט המחוזי נוגד את הטעמים שביסוד ההתיישנות, ועל-כן אינו יכול לעמוד. מנגד, האם זוהר תומכת את יתדותיה בפסק-דין בית-המשפט המחוזי, אך גם חוזרת בפירוט על טענותיה האחרות, שלדידה מצדיקות אף הן את התוצאה אליה הגיע בית-המשפט.
בגדר הבקשה, מבקשת האם זוהר להתיר לה להביא ראיות חדשות התומכות בטענות האחרות שבפיה, שלדידה הגיעו אליה רק לאחר החלטת בית-המשפט המחוזי. לכך מתנגדים המבקשים בטוענם כי ראיות אלו אינן תומכות בטענה שיכולה היא, כבעלת מניות, להעלותה, וכי הן אינן רלוונטיות להתיישנות. בנוסף, טוענים הם כנגד ניסיונה לערער על הממצאים העובדתיים של בית-משפט המחוזי.
5.בדיון בפנינו בבקשת רשות הערעור הסכימו הצדדים לפנות לגישור, אשר, למרבה הצער, נכשל. משכך, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שנתקבלה.
6.שאלה אחת בלבד עומדת לדיון בגדר בקשה זו, והיא, האם בהעברת המניות בירושה, לאחר שהתיישנה עילת התביעה של בעליהן בחייו, יש בכדי להסיר את המחסום הדיוני אותה יוצרת ההתיישנות. שהרי, כאמור, לא הניח בית-המשפט המחוזי את התשתית העובדתית הדרושה לבירור הטענות האחרות של האם זוהר, כמו-גם לבירור הבקשה לעניין הראיות הנוספות.
7.החלטתו של בית-המשפט המחוזי איננה יכולה לעמוד, שהרי סעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958(להלן: החוק) קובע:
לענין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על ידי הזכאי המקורי או על ידי חליפו... ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה , לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות (הדגשות שלי ד.ד.)
לאמור שניים: ראשית, כאשר המדובר הוא בחליף, תקופת ההתיישנות תיספר ממועד היווצרות העילה המקורית. שנית, לעניין יורשים, המהווים חליפים, קיים הסדר מיוחד, לפיו כאשר תקופת ההתיישנות לא הסתיימה בחיי המוריש, היא תימשך לפחות שנה אחת מהיום שבו נסבה הזכות.
משהניח בית-המשפט המחוזי כי עילת התביעה התיישנה בחיי האב זוהר, היה עליו להסיק כי גם לאם זוהר, חליפתו, אין אפשרות לתבוע בגינה.
8.משכך, הערעור מתקבל במובן זה שהחלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא לדחות על הסף את תביעת האם זוהר מחמת התיישנות, אף אם התיישנה תביעתו של האב זוהר, מורישהּ, מתבטלת.
העניין יוחזר לבית-המשפט המחוזי לצורך המשך הדיון בשלל הטענות האחרות שבפי האם זוהר, ובכללן בטענות בדבר אי התיישנות התביעה של האב זוהר, וזאת, מבלי שייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג באייר תשס"ג
(25.5.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט