רע"א 8742/99 מזייד אבו סאלח נ. ברכאת זייד

1.ביום 23.3.1993, נפתח כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל לזכות המשיב 1, זאת בעקבות פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה ושעל פיו חוייב המבקש, לשלם למשיב 1, 18,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.8.1997 ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטל עיקול על נכס מקרקעין בבעלות המבקש (להלן: הנכס), ובא-כוח המשיב 1 מונה ככונס נכסים לשם מכירת הנכס ופרעון החוב. ביום 10.10.1996 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי מכירת נכס ולעיכוב הליכי כינוס הנכסים ואכן ביום 13.10.1996, הורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי הכינוס עד ליום 25.11.1996 "לשם הפקדת ערבות בנקאית". ביום 14.11.1996, הגיש המשיב 2 לכונס הנכסים הצעה לרכישת הנכס. ביום 9.10.1997, אישר ראש ההוצאה לפועל, לבקשת כונס הנכסים, את מכירת הנכס למשיב 2 לאחר שזה זכה במכרז לרכישתו, וביום 12.10.1997 חתם ראש ההוצאה לפועל על צו המאפשר העברת הזכויות בנכס על-שם המשיב 2 במינהל מקרקעי ישראל.

למחרת היום, הגיש המבקש בקשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל בטענה שפרע, עוד ביום 12.10.1997, את סכום החוב. לטענת המבקש, נפלו הפגמים הבאים בהליכי המכירה: הצעת המשיב 2 נתקבלה במועד בו ניתן צו עיכוב להליכי הכינוס, הצעת רוכש הנכס לא הובאה לידיעת המבקש, החוב נפרע בטרם חתם ראש ההוצאה לפועל על הצו, להעברת הרישום במינהל מקרקעי ישראל, המשיב 2 שילם 10% בלבד מסכום התמורה עת אושרה הצעת המכירה בניגוד לקבוע בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם1979- והסכם הפיתוח בין המבקש למינהל מקרקעי ישראל, מסייג את אפשרות מכירתו של הנכס במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

ביום 2.9.1998 דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה לביטול ההליכים והורה על אישור המכירה. ראש ההוצאה לפועל קבע כי פרעון החוב בא רק לאחר חתימת הצו וכי מכל מקום משאושר דבר מכירת המקרקעין, וניתן לקונה אישור סופי על כך, לא ניתן עוד לבטל את הליכי המכירה אף לא בפרעון החוב.

2.על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקש שב וחזר על טענותיו בדבר פגמים שנפלו בהליכי המכירה וביקש להביא ראיות נוספות שלפיהן, הסכימו, לטענתו, הוא וכונס הנכסים, על פרעון החוב בדרך של העברת כספי משכנתא שישיג המבקש. כונס הנכסים פנה לטענתו לבנק, ומסר לו על העיקולים הרובצים על הנכס שיועד למשכון, ובכך סיכל את פרעון החוב שלא בדרך של מכירת הנכס. בית המשפט המחוזי דן בבקשה לפי הוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, אולם דחה את הערעור מנימוקים דומים לאלה שעליהם סמך כב' הרשם.

בית המשפט המחוזי דחה גם הבקשה להצגת ראיות נוספות מן הטעם כי ראיות אלה אינן דרושות לעניין.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מוגשת בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש חוזר על עיקרי טענותיו, שהועלו בערכאות הקודמות, ובעיקרן שאלת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לאשר את המכירה משנפרע החוב במלואו, לפני שניתן הצו המאשר את העברת הרישום. המבקש יוצא גם כנגד סירובו של בית המשפט המחוזי לקבל את הראיות החדשות שהציג, שיש בהן, לטענתו, כדי להצביע על חוסר תום הלב בהתנהגותו של כונס הנכסים במהלך הליכי המכירה. ראיות אלה עשויות להצביע לטענתו, על כך שניתן היה להביא לפרעון החוב כולו ללא מכירת הנכס.

לא שוכנעתי כי יש מקום לבחון את החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל פעם נוספת או כי ראוי לשנות מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הליכי ההוצאה לפועל שהביאו למכירת הנכס נשוא הבקשה נבחנו הן מן הבחינה העובדתית והן לאור הוראות הדין ולא נמצא בהם פגם המצדיק את ביטולם. גם אני לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 2,500 ש"ח.