ע"א 975/99 הסעות סולימאן בע"מ נ. המועצה המקומית - בוקעאתה

בהתאם לחוזים, שנכרתו עימן באוגוסט 1997, עסקו המבקשות בהסעת תלמידים בתחומי המועצה המקומית בוקעתא. תוקף החוזים היה לשנת-לימודים אחת (עד ליום 30/6/98), כשלמשיבה 1 (המועצה המקומית) ניתנה ברירה (אופציה) להאריך את תוקפם לשנה נוספת. בניגוד לציפיית המבקשות, המועצה המקומית לא האריכה את תוקף החוזים, ובראשית אוגוסט 1998 פירסם המשיב 2 (ראש המועצה המקומית) מכרז פומבי לביצוע שירותי ההסעה. המבקשות הגישו הצעה; אך המשיבה 3, שהצעתה היתה יותר זולה, הוכרזה כזוכה במכרז. המועצה המקומית, שמליאתה זומנה לדיון במכרז ובתוצאותיו, החליטה, ברוב דעות, לאשר את החלטת ועדת המכרזים. המבקשות עתרו לפני בית המשפט המחוזי למתן פסק-דין המצהיר על בטלות המכרז. עם הגשת התובענה ביקשו וקיבלו צו מניעה זמני, שאסר על המועצה המקומית להעביר את ביצוע שירותי ההסעה לידי המשיבה 3. על-פי הצעת בית המשפט ויתרו הצדדים על הבאת וחקירת עדים והסכימו להסתפק בהגשת מסמכים וסיכומי-טענות בכתב. ובעוד הדיון ביניהם מתנהל והולך, הגיעו להסדר, לפיו ימשיכו המבקשות לבצע את ההסעות עד למתן פסק-דין. לבסוף פסק בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה. המבקשות הגישו ערעור על פסק-דין זה, ולפניי בקשתן למתן סעד זמני, שיותיר בידן את שירותי ההסעה עד להכרעה בערעור.

2.בתביעתן לפני בית המשפט המחוזי העלו המבקשות שלוש טענות עיקריות: ראשית , כי סמוך לפירסום המכרז הוזמנו על-ידי המועצה המקומית לחתום על הסכם להארכת תוקף החוזים לשנה נוספת. למרות שחתמו, נמנעה המועצה המקומית מלחתום ופורסם המכרז. בהזמנתן לחתום על ההסכם גילתה המועצה המקומית את דעתה, כי החליטה להאריך את החוזים עימן לשנה נוספת, ובנסיבות אלו היה בפירסום המכרז משום הפרת חוזה תקף עימן. שנית , כי מעיקרה נועד המכרז לזכות את בן-אחיו של ראש המועצה המקומית, הנמנה עם עובדיה של המשיבה 3. השתתפותה של המשיבה 3 במכרז היתה למראית-עין בלבד ונועדה לחפות על בעל העניין האמיתי, שהשתתפותו במכרז לוקה בניגוד אינטרסים. ו שלישית , כי הליכי המכרז עצמם לקו בפגמים שונים.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענות. בית המשפט קבע, כי הברירה אם להאריך את החוזים עם המבקשות היתה נתונה בידי המועצה המקומית. כיון שלא חתמה על הארכת תוקף החוזים, התקשרותה עם המבקשות הגיעה לקיצה והיא היתה רשאית לפרסם את המכרז. להלן קבע בית המשפט, כי המבקשות לא הוכיחו כי הזוכה האמיתי במכרז הינו בן-אחיו של ראש המועצה. אמנם הוברר, כי בן-אחיו של ראש המועצה הוא מי שביקש, ואפשר גם מימן, את הוצאת הערבות הבנקאית, שצורפה להצעת המשיבה 3; אך בכך בלבד אין משום ראיה לטענת המבקשות, כי השתתפותה במכרז של המשיבה 3 היתה למראית-עין בלבד. לבסוף, בחן בית המשפט ודחה, אחת לאחת, את השגות המבקשות על תקינות הליכי המכרז.

3.באי-כוח הצדדים טענו, בכתב ועל-פה, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן האינטרסים. העיון בטענותיהם הביאני למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה. ייאמר מיד, כי איזון האינטרסים פועל בבירור לטובת עניינה של המשיבה 3. מכוח זכייתה במכרז, שנערך באוגוסט 1998, היתה המשיבה 3 זכאית להתקשרות בחוזה לביצוע הסעות התלמידים בשנת הלימודים השוטפת (עד יום 30.6.99). אך עד היום (יותר משישה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים) טרם עלה בידה להתחיל במימוש זכייתה, בעוד המבקשות ממשיכות ליהנות מביצוע ההסעות, למרות שההתקשרות החוזית עימן הגיעה זה מכבר לקיצה.

4.לא שוכנעתי, כי ערעורן של המבקשות מצדיק להניח מצב זה בעינו עד להכרעה בערעור. נימוקיו של בית המשפט המחוזי לכאורה הצדיקו את דחיית התביעה. על כל פנים נראה, כי משבחרו המבקשות להשתתף במכרז, במקום לתקוף את עריכתו, שוב לא יכלו להישמע בטענה, שבעצם פירסומו הפרה המועצה המקומית התחייבות חוזית כלפיהן. זאת ועוד: בטענתן, כי מעיקרה נועד המכרז לזכות את בן-אחיו של ראש המועצה המקומית, הטילו המבקשות דופי חמור בכל אחד מן משלושת המשיבים. לביסוס טענה כה חמורה היו המבקשות מצופות להביא ראיות כבדות-משקל. ובהסכמתן להסדר הדיוני, שההכרעה בתביעה תתבסס על הצגת מסמכים וסיכומי-טענות בלבד, היה משום ויתור על הבאת הראיות הנדרשות להוכחת הטענה.

5.טענה נוספת של המבקשות, שהועלתה בכתב-תביעתן אך לא זכתה להתייחסות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, היתה, כי לפירסום המכרז על-ידי ראש המועצה המקומית לא קדמה החלטת המועצה המקומית בדבר הצורך לפרסם מכרז. בערעורן חוזרות המבקשות על טענה זו, ולדעת בא-כוחן די יהיה בקבלתה כדי להוביל לביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בתום שמיעת הטענות ביקשתי מבאי-כוח המשיבים להמציא לעיוני, אם יש בידם לעשות כן, את העתקי הראיות שהוגשו על-ידם במשפט ושיש בהן כדי לסתור טענה זו. המשיבים 1 ו2- לא הגישו דבר, אך בהודעה בכתב מטעם המשיבה 3 נאמר, כי ההחלטה לפרסם את המכרז אמנם היתה של ראש המועצה. עם זאת נטען, כי לפי סעיף 9 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות א', תשי"א1950-, היה ראש המועצה מוסמך להחליט על פירסום המכרז, גם מבלי שקדמה לכך החלטת המועצה המקומית. אני מפקפק אם עמדה זו משקפת פרשנות נכונה של הוראת סעיף 9. לפיכך אניח, לטובת המבקשות, כי פירסום המכרז היה טעון החלטת המועצה. ואולם, בנסיבות העניין, אין בכך בלבד כדי להטות את הכף. כבר נזכר, כי המכרז ותוצאותיו הועמדו לדיון בפני מליאת המועצה המקומית. מפרוטוקול הישיבה, בה נדון הנושא, עולה, כי חברי המועצה היו ערים לכך שההחלטה לפרסם את המכרז היתה של ראש המועצה. משהחליטה המועצה לאשר את החלטתה של ועדת המכרזים, ניתן לראות בהחלטתה גם משום אישור בדיעבד של ההחלטה על עריכת המכרז.

6.הבקשה נדחית. המבקשות תשלמנה שכר-טירחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח למשיבים 1 ו2- ובסך 7,500 ש"ח למשיבה 3.