בג"ץ 3203/97 קשני דוד נ. המוסד לביטוח לאומי

1.העותר הוא אחיה של החסויה מרים קשני, ומנהל בשמה התדיינות ממושכת עם המשיב, המוסד לביטוח לאומי, בענין אחוזי הנכות המגיעים לה.

ביום 28.6.95 קבעה הועדה הרפואית לעררים של המשיב (להלן - הועדה) כי אחוזי הנכות הרפואית של החסויה הם 70%. החסויה ערערה על החלטת הועדה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, וזה הורה להחזיר את עניינה לועדה, לתכלית המפורטת בפסק-הדין. פסק-הדין של בית הדין האזורי אושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה. המשיב לא מיהר לזמן את החסויה לפני הועדה, כפי שחוייב לעשות על ידי בית הדין האזורי. לבסוף, לאחר פניות מרובות של החסויה אל המשיב ואל גופים נוספים (שכללו פניה לבית הדין האזורי ועתירה לבית משפט זה) הופיעה החסויה בפני הועדה ביום 26.12.96. החסויה טענה בפני הועדה כי יש להעלות את אחוזי נכותה לכדי 100%.

העותר טוען כי מאז ממתינה החסויה לשוא לקבל את החלטת הועדה בעניינה. ביום הגשת העתירה מלאו 5 חודשים מהמועד בו קיימה הועדה את ישיבתה, ועדיין לא נשלחה לחסויה הכרעתה. החסויה, באמצעות העותר, פנתה למשיב מספר פעמים בכתב בבקשה לקבל את קביעת הועדה, אך לא זכתה לכל תשובה. אי לכך הגיש העותר את העתירה הנוכחית, מטעם החסויה, ובה הוא מבקש כי בית המשפט יחייב את המשיב להעביר אל החסויה את החלטת הועדה.

2.אם אמנם כך הם פני הדברים, הרי דרך פעולתו של המשיב בפרשה זו מעוררת תהיות, ועל פני הדברים אין היא עולה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין. אולם, גם אם כך הם פני הדברים, בית המשפט הגבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה לסייע לחסויה - לפחות לא בשלב זה - בהליכים שבינה לבין המשיב, ובכלל זה בדרישתה לקבל את הכרעת הועדה בעניינה.

3.חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995-, מסדיר, בפרק התשיעי שבו, את נושא ביטוח הנכות. על החלטת רופא מוסמך בעניין אחוזי נכות ניתן לערור בפני ועדה רפואית לעררים (סעיף 211). החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית הדין האזורי לעבודה (סעיף 213). החסויה נהגה בהתאם לדין, ותקפה את החלטת הועדה בפני בית הדין האזורי לעבודה. כעת, טענתה היא כי המשיב אינו מציית לפסיקת בית הדין האזורי, בכך שאינו מעביר לידיה את החלטתה המחודשת של הועדה, למרות שבית הדין הורה על החזרת ההליך אל הועדה. ואולם, גם טענה זו על החסויה להפנות לבית הדין האזורי, אשר פסק-דינו הוא הנטען להיות מופר, ואשר בידיו לשקול איזה סעד להעניק לחסויה בהתדיינות שבינה לבין המשיב נוכח אי הציות להחלטתו הקודמת של בית הדין.

סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה אינה נובעת רק מהדין הכללי באשר לאכיפת ציות להחלטות שיפוטיות. היא מעוגנת גם בסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי, המקים בידי בית הדין לעבודה "סמכות ייחודית לדון ולפסוק" בשורה של תובענות, ובתוכן (בסעיף-קטן 3) "של מבוטח... נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". אכן, בעבר, כשהשתהה המשיב עם זימון החסויה לועדה, כפי שחוייב לעשות בפסק הדין של בית הדין לעבודה, פנתה החסויה אל בית הדין (ביום 9.6.96) בבקשה לאכוף על המשיב את ביצוע הפסק. כך עליה לנהוג גם עכשיו.

4.העתירה נדחית. על החסויה לפנות לבית הדין האזורי לעבודה ולבקשו להורות למשיב להעביר לידיה את החלטת הועדה.