בג"ץ 5934/00 ציפורה לוי נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותרת היא עובדת וותיקה במשרד הדתות. לפני חודשים מספר נפתחה כנגדה חקירה בגין חשדות בעבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. בגין חשדות אלה פנה נציב שרות המדינה, הוא המשיב 2 בעתירה זו, אל העותרת, הודיעהּ כי הוא שוקל להשעותה מכח סמכותו לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963-, וביקש ממנה את תגובתה. העותרת השיבה על פניה זו, ולאחר שבחן המשיב 2 את תגובתה, הגיע למסקנה שיש מקום להשעות את העותרת מתפקידה. העותרת פנתה לבית משפט זה בבקשה למנוע את השעייתה (בג"ץ 9359/99). עתירה זו נדחתה על הסף מן הטעם שנושא העתירה נתון לסמכותו של בית-הדין לעבודה.

בעקבות פסק-הדין האמור פנתה העותרת לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, וביקשה שם פסק-דין הצהרתי וצו האוסר את השעיתה או למצער השעיתה ללא שימוע. במהלך ההתדיינות בבית-הדין נקבע שלעותרת תהיה אפשרות לשוב ולטעון כנגד החלטת ההשעייה. העותרת שבה וטענה כנגד ההחלטה להשעותה, אולם המשיב 2 לא חזר בו מהחלטתו הראשונה, והותיר את החלטת ההשעייה על כנה. לאור החלטה זו שבה העותרת והגישה תביעה לבית הדין האזורי בירושלים כדי לבטל את השעייתה. במסגרת תביעה זו הגישה בקשה לצו מניעה זמני, אשר יתלה את החלטת ההשעייה עד להכרעה בתביעתה. בקשה זו נדחתה, וערעור עליה שנשמע בבית הדין הארצי לעבודה לאחר נטילת רשות, נדחה אף הוא.

בעתירה בפנינו שבה העותרת ומעלה אותן טענות שהעלתה בפני בית הדין האזורי ובפני בית הדין הארצי, ובמיוחד את הטענה שלא התקיים שימוע כנדרש בחוק בעניינה של העותרת. טענות אלה נבחנו אחת לאחת בפסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, אך בשתי הערכאות לא נמצא כי יש בהן ממש.

הכללים להתערבות בית משפט זה בהחלטות של בית הדין הארצי לעבודה הם מחמירים. כדי שבית משפט זה ייזקק לעתירה המכוונת כנגד פסק-דין שיצא תחת ידי בית-הדין לעבודה יהיה על העותר להצביע על טעות משפטית מהותית (ראו בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נא(2)

63, 88 ואילך). העותרת בטענותיה בפנינו לא הצביעה על טעות כזו. הטענות שהובאו בפנינו הן אותן טענות שנטענו הן בבית הדין האזורי והן בבית הדין הארצי ונדחו בשניהם. העותרת לא הצביעה על טעות מהותית של בית הדין, אשר היה בה כדי להצדיק את התערבותנו.

לא זו אף זו. העתירה מכוונת כאן כנגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, אשר נבחנה בערכאת ערעור. בדרך כלל התערבותנו בהחלטות בנוגע לסעד ביניים מצומצמת ובמיוחד כך כאשר מדובר בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, אשר אין אנו משמשים כערכאת ערעור על החלטותיו. למעלה מן הנדרש נוסיף, כי לאחר שבחנו את החלטות בית הדין, נחה דעתנו כי אין פגם באמות המידה אשר הפעיל ביחס להענקת צו המניעה הזמני.

לאור כל זאת, דין עתירה זו להדחות.