בש"פ 10676/02 אלברט קרקבי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, שבגדרם הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, בסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות, בסיוע לכניסה לישראל שלא כחוק ובסרסרות למעשי זנות.

עיקר טענתו של הסניגור היא כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו שבידי התביעה מצויות ראיות מספיקות לכאורה להאשמתו של העורר בסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות. לטענת הסניגור, חלקו של העורר בביצוע המעשים שנגעו להבאתן לישראל של שתי נשים שהועסקו בזנות, מתבטא אך ורק בכך שהוא הסיע אותן ברכבו, מנקודה שבה חצו שלא כחוק את הגבול שבין מצרים לישראל, אל המקומות שאליהם אמורות היו להגיע.

עיינתי בעדויותיהן של שתי הנשים בחקירת המשטרה ומסקנתי היא כי יש בעדויות אלה ראיה מספקת לכאורה להאשמת העורר בעבירת סחר בבני-אדם. עדויות הנשים שוללות את הגרסה כאילו שימש העורר רק מעין נהג בשליחותם של אחרים, ועולה מהן בבירור כי העורר היה מעורה ומעורב היטב בהליכי הסעתן מחבר המדינות למצרים, בהעברתן ממצרים לישראל ובמסירתן למכונים בישראל שבהם הועסקו בזנות. די במעורבותו של העורר בהבאתן של הנשים לישראל באורח בלתי חוקי כדי להוות ראיה לכאורה לביצועה של עבירת סחר בבני-אדם.

הסניגור הפנה אותי לתעודות רפואיות המעידות על מצב בריאותו הלקוי של העורר, אך לא שוכנעתי כי בכך בלבד יש כדי להוביל לשחרורו של העורר בתנאי חלופה.

הערר נדחה.