בג"ץ 1169/99 חליל אבו טיר נ. משרד הפנים

בפני בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות, נוכח קבלת הסעד שנתבקש בה - בעקבות הגשתה.

1.העותר הוא תושב קבע של המדינה. הוא נישא לאזרחית ירדנית, שילדה את בנו. בקשתו לאיחוד משפחות נדחתה ביום 1.4.97, על בסיס הקביעה, כי העותר לא הוכיח, כי מרכז חייו הוא בישראל. ביום 24.6.98 ערר העותר על החלטת הדחייה. הודע לו, כי נוכח עררו ישובו הרשויות ויידרשו לעניינו. ביום 10.9.98 הגישה אשת העותר בקשה לקבלת אשרה א5/. ביום 20.10.98 פנה בא כוחה בנדון. ביום 9.2.99 הודע לאשת העותר, כי הבקשה נדחית, משום שהיא שוהה בישראל למעלה מ- 27 חודשים. עוד הושב לה, כי עליה לצאת את הארץ ולהיכנס שוב - ואז תטופל בקשתה. ביום 16.2.99 נמסר בעל-פה לבא כוחו של העותר, כי שירות הבטחון הכללי מבקש לעכב את איחוד המשפחות. סמוך לאחר מכן (ב - 1.3.99) הוגשה העתירה. הוצא צו בינים המונע את גירושה של אשת העותר. ביום 14.4.99 הודיעה ב"כ המשיב לב"כ העותר, כי בקשת אשת העותר נענתה, וכי היא תוכל לעבוד ולשהות בישראל בהתאם לנהלי משרד הפנים. לפיכך נתבקשה מחיקת העתירה וחיוב המשיב בהוצאות.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מקור המניעה למתן האשרה הוא בשרות הבטחון הכללי ולא בו. טבעם של נימוקים בטחוניים הוא שמשקלם עשוי להשתנות בהתאם לשינוי הנסיבות. כך שמה שעוכב בשעתו יכול שיידון לגופו כעת. עוד טוען המשיב, כי, הואיל ומכל מקום, לא הוא אחראי לעיכוב אלא שירות הבטחון הכללי, שלא צורף כמשיב לעתירה, ולפיכך אין לחייב את המשיב בהוצאותיו של העותר.

3.כאמור לעיל, מתנהל השלב האחרון בפעולותיו של העותר לאיחוד משפחות מאז יוני 1998. לא זו שבקשתו לא נענתה (הגם שטרם נדחתה) - אשתו,אם בנו, נדרשה לצאת את הארץ. בקשתו נענתה, למעשה, רק משהוגשה עתירתו. סמוך מאד לאחר הגשתה. בנסיבות אלו, נתקיימו המבחנים שקבע בית משפט זה לעניין פסיקת הוצאות לבעל דין המושך את עתירתו (וראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). לא מצאתי בטענות המשיב עילה לשלול מן העותר תשלום כאמור. המשיב היה בעל דברם של העותר ואשתו. אליו פנה בא כוחם ומטעמו נענה. העובדה ששיקול דעתו של המשיב הושפע משיקולן של רשויות ממלכתיות אחרות או הסתמך עליהן אינה גורעת מאחריותו הוא. אם למשיב טענות נגד שרות הבטחון הכללי, על אחריותו, כביכול, להוצאות שנגרמו לעותר, הרי חזקה עליו כי ימצא את האופן להסדירן בלא שהעותר יוטרד לשם כך בריבים של סמכות ובשאלות של אחריות.

3.בנסיבות העניין, בהתחשב בזמן המועט יחסית (בהשוואה למקרים קודמים) שחלף מאז תחילת ההליכים המנהליים הנוכחיים, בתגובתו המהירה של המשיב לאחר הגשת העתירה, ובעובדה שאלמלא הגשת העתירה היתה אשת העותר נאלצת לצאת את הארץ ולהמתין פרק זמן בלתי מוגדר עד להסדרת עניינה, מצאתי לנכון להעמיד את סך ההוצאות שייפסקו לזכות העותר על 5,000 ש"ח.

העתירה נמחקת איפוא. המשיב יישא בהוצאות העותר בסך 5,000 ש"ח.