בש"א 2582/99 ארקדי אלזרוב נ. יפים קרשוויץ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.2.99, שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקש ביום 7.3.99, ועל כן המועד להגשת הבקשה חלף ביום 14.4.99, בהתחשב בכך שבמהלך התקופה חלה פגרת הפסח אשר אינה באה במניין הימים לצורך חישוב המועדים. הבקשה שבפני הוגשה ביום 19.4.99.

לטענת בא-כוח המבקש, הגורם לאיחור בהגשת הבקשה נעוץ בכך שהוא סבר כי הימים בהם התקיימה שביתה בבתי המשפט בארץ בין התאריכים 17.3.99-15.3.99 ובין התאריכים 29.3.99-24.3.99, אינם באים במניין הימים לצורך חישוב המועדים, וזאת בהסתמך על הודעותיו של מנהל בתי המשפט.

אולם כאשר פנה ביום 18.4.99 לבית המשפט על מנת להגיש את בקשת רשות הערעור, התברר לו כי המועד להגשתה חלף.

עוד טוען בא-כוח המבקש כי שוחח במהלך השביתה עם המזכיר הראשי של בית משפט השלום בתל-אביב, וזה אישר בפניו כי תקופת השביתה אכן תחשב כפגרה בבתי המשפט.

כן טוען המערער כי העניין העולה מבקשת רשות הערעור הוא בעל חשיבות משפטית.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בא-כוח המשיבים לא יכול היה להסתמך על ההודעות שפורסמו על ידי מנהל בתי המשפט, שכן נאמר בהן כי ניתן להעביר לבתי המשפט השובתים מסמכים באמצעות הדואר, וכי דרך זו תחשב כהגשה במועד.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

אכן, כפי שטוען בא-כוח המבקש, בהודעת מנהל בתי המשפט, אשר פורסמה עם ראשית השביתה לא פורט באלו בתי משפט חלה השביתה, וניתן היה להבין ממנה כי היא חלה על כל בתי המשפט בארץ.

דא עקא, שבהודעה זו צוין במפורש כי "הודעה על סיום השביתה תוך פירוט היחידות והמועדים הסופיים בהם התקיימה השביתה, תבוא בנפרד".

ואכן ביום 28.3.99 פרסם מנהל בתי המשפט הודעה בה צויין מפורשות כי השביתה שהתקיימה בין התאריכים 17.3.99-15.3.99, אינה חלה על בית המשפט העליון, וביום 12.4.99 פורסמה הודעה נוספת לפיה השביתה שהתקיימה בבתי המשפט בין התאריכים 29.3.99-24.3.99, אף היא אינה חלה על בית המשפט העליון.

בנסיבות אלו, הרי שביום 28.3.99 היה על בא-כוח המבקש לדעת כי השביתה שהתקיימה בחודש מרץ אינה חלה על בית המשפט העליון, ובמועד זה נותרו לו עוד 18 ימים להגשת בקשת רשות הערעור.

למרות ההודעות שפורסמו מטעם מנהל בתי המשפט, אשר הופצו לכל בתי המשפט ופורסמו בעיתונות, והקובעות במפורש כי השביתה אינה חלה על בית המשפט העליון, שהאחרונה בהם פורסמה כאמור יומיים לפני תום המועד להגשת הבקשה, הרי שבא-כוח המבקש בחר להתעלם מהן, והגיש את בקשת רשות הערעור רק ביום 18.4.99.

טענתו של בא כוח המבקש כי התייעץ במהלך השביתה עם המזכיר הראשי של בית משפט השלום בתל-אביב, וזה מסר לו כי תקופת השביתה תחשב כפגרה בבית המשפט ועל התאריכים תפורסם בהמשך הודעה, אין בה כדי להצדיק את מחדלו של בא-כוח המבקש והיא אינה יכולה להוות נימוק להארכת המועד.

ראשית, על מנת לברר האם השביתה חלה בבית המשפט העליון, היה על בא-כוח המבקש לפנות בבירור טלפוני לבית המשפט העליון, ולא לבית משפט השלום.

שנית, מזכיר בית משפט השלום בתל-אביב יידע את בא-כוח המבקש כי הודעה על סיום השביתה תימסר בנפרד, ואכן בהודעה זו כאמור צוין במפורש כי אינה חלה על בית המשפט העליון.

אולם גם אם אניח כי אי הגשת בקשת רשות הערעור במועד נבעה מטעות בתום לב של בא-כוח המבקשת, הרי שאין בטעות זו כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד.

בבית משפט זה נפסק לא אחת כי טעות אינה עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור (המ' 404/65, מקורות חברת מים בע"מ

נגד ברזילי , פד"י כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76 מדינת ישראל

נגד פלורנס , פד"י ל(2) 617; ב"ש 151/81, בודנר נגד צוקברג , פד"י לה(3) 676, 677; בש"א 169/87, וינשטין נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פד"י מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור , פד"י מח(5) 834). בענין הבנק הבינלאומי נדחתה בקשה להארכת מועד על אף הסבר מפורט שניתן בנוגע לסיבה לטעות במניין הימים).

משקבעתי, כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכת המועד, פטורה אני מלדון בשאלת חשיבות העניין נשוא בקשת רשות הערעור, שכן הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' ABN Armo Bank N.V. , פד"י מז(5) 646, 652).

בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שחשיבות העניין אין בה כדי לשנות דבר.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 שקלים בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.