בש"פ 4422/00 דורון אברג'יל נ. מדינת ישראל

1.המבקש ייצג את עצמו בדיון פלילי אשר התקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון בפני כבוד השופט שמואל ברוך, סגן נשיא. לאחר שכפר בביצוע העבירה ובית המשפט בקש לקבוע מועד לדיון, טען המבקש שברצונו להוסיף דברים. בין היתר התבטא, כאמור בפרוטוקול, כלפי בית המשפט:

"אתה לא מקשיב לי, אין לך טיפת הגיון, אתה לא רוצה להקשיב לי, אתה מקבל כסף בשביל להקשיב לי. אני רוצה שתשמע אותי עד הסוף, מה לא הגיוני בזה"?

לאחר דברים אלה החליט בית המשפט:

"אני מורה להעביר את הפרוטוקול למשטרת ישראל, על מנת שזאת תשקול נקיטת כל אמצעי כנגד הנאשם בגין התנהגותו בבית המשפט".

לאחר זאת, מצויין בפרוטוקול הדיון כי המבקש הפריע לדיון וכן פנה אל בית המשפט ואמר:

"אם אתה מוצא לנכון אין לי מה להגיד, אני חושב שזה הליך ממש לא הגיוני, אני לא חושב שאני אדם שאמור להעצר, אני אדם שמכבד מאוד את החוק אבל כשמזמינים אותי אפשר לשמוע אותי גם, זה המינימום אני חושב".

לאחר דברים אלה, ניתנה החלטת בית המשפט בה החליט השופט לאסור את המבקש לשבעה ימים. וזה נוסח ההחלטה:

"הנאשם הוזמן לקיום הקראה בהליך פלילי, כפר בביצוע העבירה, טען כי מדובר בתחביב ותו לא, ומשביקשתי לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, טען שברצונו להוסיף דברים כאלה ואחרים ואף התנהג בצורה בוטה.

התריתי בנאשם יותר מפעם אחת כי אל לו להמשיך בדרך זאת. עוד בטרם נרשמו הדברים בפרוטוקול הצעתי לו בצורה ידידותית לחדול מסגנון התנהגותו, שרק צפוי לסבך אותו בצרות, אולם הוא לא חדל מהתנהגותו זאת וחרף זאת התבטא בצורה בוטה, כפי שמצאה את ביטויה בפרוטוקול, עד שנאלצתי להפסיק את הדיון ולהורות על זימון משטרת ישראל.

עתה משהגיעה המשטרה והנאשם חזר לאולם הדיונים ולאחר שנתתי לו הזדמנות להשמיע דבריו והבהרתי לו כי בכוונתי לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 72 לחוק בתי המשפט ומאחר והנאשם לא שעה להתראות שהתריתי בו פעם אחר פעם לחדול מהתנהגותו ומהפרעות והרעש שהקים באולם, אני מורה על מאסרו של הנאשם לשבעה ימים".

2.ביום 20.6.00 החלטתי שבמקום שבעה ימי מאסר יבוא יום אחד מאסר, אותו יום בו היה המבקש במאסר עד למתן החלטתי. אלה נימוקי להחלטתי.

3.בהנחה שהתנהגות המבקש היוותה הפרעה למהלך הדיון בבית המשפט, עמדה לשופט, על פי האמור בסעיף 72(א), הסמכות לצוות על הרחקת המבקש מאולם בית המשפט וכן:

"רשאי הוא, לאחר שהיתרה באדם שיימנע מהפרה והוא לא שעה להתראה, להענישו על אתר במאסר עד שלושה חודשים או בקנס".

הענישה על ידי בית המשפט יכולה, על כן, להעשות רק לאחר שהיתה התראה והאדם לא שעה לה, וכפי שנקבע לא אחת, אותה התראה צריכה למצוא את ביטויה בפרוטוקול (בש"פ 2914/93 דראק נ' מדינת ישראל , תק-על 93(2) 965; בש"פ 2022/98 הדר נ' הרב דוד אוחיון , תק-על 98(1) 169). פרוטוקול הדיון בענייננו לא משקף מתן התראה כזו. רק בהחלטה נזכר שניתנה התראה. לכך יש להוסיף, שיתכן ודי היה בנסיבות המקרה בסנקציה הקלה יותר של הרחקת המבקש מאולם בית המשפט.

בא כוח המבקש טען שהתנהגותו של המבקש נעוצה באי הבנה, כשלא הבין שהדיון נדחה לשמיעת הוכחות וכי עוד תינתן לו אפשרות לטעון טענותיו. בטעות סבר, שאין מאפשרים כלל להביא את דבריו בפני בית המשפט. יש סימוכין כלשהם לטיעון זה בדברים שנרשמו בפרוטוקול הדיון, המצוטט לעיל. מכל מקום, המבקש בודאי למד את לקחו. בנסיבות כוללות אלה, משהעמיד בא כוחו את בקשתו על ביטול המשך מאסרו, דהיינו קיצור תקופת המאסר ליום אחד, יש להעתר לו, כפי שגם הסכימה לכך באת כוח המדינה.