רע"א 7226/01 אדוארד מושקוביץ נ. מדינת ישראל / משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר) מיום 16.7.01 בתיק בר"ע 3510/01. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט יצחק עמית) בבש"א 2834/01, בו נדחתה תביעת המבקש.

1.ואלה עיקרי העובדות הצריכות להחלטה זו: המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לאשר לו היתר בנייה לסלילת שביל

ולסגירת דלת בביתו", וכן "למחיקת אישומים מהמרשם הפלילי". בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש, בקובעו כי התקשה להבין "מה רוצה המבקש", אך מכל מקום, כך ציין, הסמכות אינה נתונה לבית משפט השלום. בית המשפט הוסיף כי על פניו קיים מעשה בית-דין, בעניינו של המבקש, בפסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק, מיום 29.8.99, בבג"צ 6564/98, בו הצהירה משטרת ישראל כי יירשם ברישום הפלילי שהמבקש זוכה, ולא יופיע רישום פלילי בקשר לתיקים נשוא העתירה. הקושי לרדת לסוף דעתו של המבקש - מלווה את ההליכים כולם. גם בא-כוח המדינה שנתבקש להגיב על הבקשה דהיום הצהיר כי הוא מתקשה להתייחס אליה בשל שאין היא ברורה לו. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, בקובעו כי היה על המבקש להגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור, וכי מכל מקום אין הצדקה להרשות ערעור.

2.על החלטה זו עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. המבקש עותר לכך, כך נראה, שבית משפט זה יאשר לו היתר ל"בניית שביל ולסגירת דלת", כן מבקש הוא "גליון התנהגות נקי והוצאות משפט מיוחדות, עד אשר אפשר יהיה לסיים את הבנייה". ככל שניתן להבין, סבור המבקש כי משטרת ישראל מונעת ממנו בניה כלשהי. נציג המדינה מצהיר כי אין המשטרה מונעת מן המבקש דבר. לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש באשר לסעדים האחרים אותם הוא מבקש, אם בכלל, ובאשר לנסיבות שבעטיין הוגשה התובענה לבית המשפט קמא. מכל מקום לא ניתן לסייע עוד למבקש בהליך שלפני ואין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.