ע"א 9155/02 סאמר אבו נאב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה כהגדרתה בסעיף 329(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו לשבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים מאסר בפועל בניכוי תקופת המעצר, ושנתיים מאסר על-תנאי.

הערעור הוא על גזר-הדין.

עם פתיחת הדיון החל בא-כוחו של המערער, עו"ד מנחם בלום, טוען לזכותו של מרשו, אך לא חלפו אלא מספר דקות והסתבר כי עו"ד בלום טוען נגד ההרשעה ולא נגד גזר-הדין. הערנו על-כך לעו"ד בלום, באומרנו כי יכול ורשאי הוא לטעון אך נגד גזר-הדין בלבד - לא נגד הכרעת-הדין - והוספנו כי אם ברצונו לטעון נגד הכרעת-הדין, לא יוכל לעשות כן אלא אם יגיש בקשה מתאימה להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעת הדין, ומשתתקבל הבקשה יוכל לערער על הכרעת-הדין (כמובן, לאחר הגשת הודעת ערעור מתאימה). עו"ד בלום השיבנו כי זאת אמנם בכוונתו לעשות.

עוד אני קורא דברים אלה בקול רם, ועו"ד בלום קם על רגליו והודיענו כי בעצם אין בכוונתו לערער על הכרעת-הדין אלא על אמירות מסויימות בהכרעת-הדין, שאין להן, לדעתו, אחיזה בחומר הראיות. על-כך השיבותי לעו"ד בלום - גם זאת תוך כדי קריאת החלטה זו - כי אם זאת ברצונו לעשות, כי-אז חייב הוא למצות את זכותו של מרשו היום ושלא לדחות את השמיעה למועד אחר שיהיה לאחר הגשת בקשה להגשת ערעור על הכרעת-הדין.

משסיימתי לקרוא את המילה האחרונה, קם עו"ד בלום שוב על רגליו באומרו כי "עכשיו אינני מבין כבר שום דבר". השבתי לעו"ד בלום כי הדו-שיח בינינו נסתיים. ואכן הוא הסתיים.

אשר לבקשת ההארכה לגופה, למותר לומר כי לא נביע עליה כל דעה שהיא.

אנו דוחים אפוא את שמיעת הערעור למועד שייקבע לאחר שעו"ד בלום יגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעת-הדין.

היום, י"ג באדר ב' תשס"ג (17.3.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

02091550_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il