בש"פ 9959/02 עבד מג'אדלה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות ואיומים שנעברו כלפי אשתו בהזדמנויות שונות. בית המשפט (כבוד השופט ש' ברלינר), בהחלטתו מיום 27.10.02, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא שהעורר אינו מסוכן, ועל כך מעידה העובדה שלא הורשע בעבר בעבירות אלימות וכן מכתב של עובדת סוציאלית מן המחלקה לשירותים חברתיים במועצה אזורית מנשה שבו נאמר כי המשפחה מוכרת למחלקה וכי, בלשונה, "לא זכור לי שנראו על האישה סימני אלימות בשנים שעברו". מכל מקום ניתן לדעתו להפיג את הסכנה על ידי חלופה, לפיה ישהה העורר - שמקום מגוריו הקבוע בכפר מייסר – בבית אחותו בתל אביב, בצרוף ערובות נוספות ככל שיושתו עליו.

3.חוששני שאין מנוס מדחיית הערר. כפי שמשתמע מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי וכן מהחלטתו של בית המשפט, יש רגליים לסברה כי כתב האישום אינו מבוסס על ארוע חד פעמי וכי קיים חשש ממשי שהעורר עלול לחזור על מעשיו. יצוין לענין זה כי לטענת המתלוננת באו המעשים המיוחסים לעורר על רקע דרישות כספיות לצורך מימון רכישות סמים. אוסיף כאן מדברי במקום אחר, כי "יש מצבים שבהם לא די בריחוק גיאוגרפי כדי לשמש חלופה נאותה למעצר. הגנה על שלומו ובטחונו של קורבן אינה רק הגנה על גופו אלא גם הגנה מפני מוראו של מי שפגע בו" (בג"ץ 8137/01 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

4. הערר נדחה.