פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
4301/01
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשים
:
1.
קובה בזאשווילי
2. בוריס פורמן
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 10.5.2001 בתיק
ע"פ
71253/00 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ד'
ברלינר, ז' המר, י' שטופמן
תאריך
הישיבה: כב' בשבט תשס"ב (4.2.2002)
בשם
המבקשים 1-2: עו"ד דוד ליבאי
בשם
המשיבה: עו"ד תמר פורוש
פסק-דין
השופט א' ריבלין :
חברת אליגרי בע"מ (להלן: אליגרי), וחברת ג'ויסטיק שיווק (1994) בע"מ (להלן: ג'ויסטיק) נרשמו, בהתאמה, כחברות העוסקות במסחר סיטונאי בצעצועים וציוד ספורט, ובמסחר סיטונאי במוצרי חשמל וגז ביתי. למעשה, הפעילו החברות מועדון להימורים ולמשחקי מזל. על-פי האמור בכתבי האישום, היה המבקש 1 בעלים ומנהל פעיל בג'ויסטיק, ומנהל פעיל באליגרי. המבקש 2 היה - על-פי כתבי האישום - מנהל פעיל ופקיד אחראי בג'ויסטיק, ומנהל פעיל באליגרי. כתבי האישום ייחסו למבקשים, כמו גם לשתי החברות, עבירות של אי הוצאת חשבוניות, וכן מסירת ידיעות לא נכונות בדו"חות ואי הגשת דו"חות - הכל מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.
בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת י' אמסטרדם) הרשיע את שתי החברות, ואת המבקשים, בכל העבירות המיוחסות להם, ועל כל אחד מן המבקשים הטיל עונש מאסר של ששה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות. כמו-כן הוטל על המבקשים עונש של מאסר מותנה וקנס כספי. המבקשים הגישו ערעור, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על הרשעתם וכן על חומרת העונש. המדינה ערערה על קולת העונש. במהלך הדיון חזר בו המבקש 1 מן הערעור על ההרשעה.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) דחו את ערעורו של המבקש 2 על ההרשעה - ועל עניין זה אין הוא עוד מבקש לערער בפנינו. אשר לעונש, לנוכח טיב העבירות ולנוכח היקפן, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המדינה, ובדעת רוב השית על כל אחד מן המבקשים עונש מאסר בפועל של שנה אחת. שופט המיעוט (כבוד השופט ז' המר) סבר כי יש להשית על המבקש 1 מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, ועל המבקש 2 מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.
מכאן הבקשה, הנוגעת כאמור רק לעניין חומרת העונש. המבקשים עומדים על כך שהעבירות בוצעו בשנים 1994-1995, בעת שהיו בראשית שנות העשרים לחייהם. עוד הם מציינים, כי לא נקבע ממצא לגבי היקף עבירות המס שביצעו המבקשים, וכי יש ליתן משקל לקביעתו של בית משפט השלום - אשר נסמכה על ראיות חיצוניות מעבר לגרסתו הכבושה של המבקש 1 - כי המבקשים לא היו הבעלים של העסק ולא גרפו לכיסם את עיקר הרווחים. כן הם עומדים על נסיבותיהם האישיות ועל עברם הנקי מעבירות פליליות.
המדינה מתנגדת למתן רשות ערעור, ולגוף העניין מבקשת לאמץ את העונש שקבע בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינו במסמכים הכתובים, ולאחר ששמענו טיעונים בעל-פה, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות. רשות לערער על חומרת העונש אינה ניתנת כדבר שבשגרה, והיא מצטמצמת למקרים המגלים חשיבות כללית. בענייננו, מבטא העונש שהוטל על-ידי בית המשפט המחוזי מדיניות ענישה ראויה, כפי שהותוותה בפסיקת בית משפט זה. המדובר בעבירות מס, שבוצעו במסגרת מועדון הימורים, לאורך זמן ובסכומים גדולים (שהיקפם לא הוכח) - כאשר חלק ניכר מן הפעילות התנהל במזומן. בית משפט השלום קבע כי המבקשים לא קבעו את דרך ניהול החשבונות במועדון, ולא נהנו מעיקר הרווחים, אך הם שימשו בתפקידים מהותיים בעסק וזכו בהטבות כלכליות. שופט המיעוט בבית המשפט המחוזי אף סבר כי יש להחמיר עוד יותר בעונשם. בנסיבות אלה כולן, אין מקום ליתן רשות ערעור על חומרת העונש.
הבקשה נדחית.
ש ו פ ט
השופטת ד' ביניש :
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט א' א' לוי :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.
ניתן היום, יב' באדר תשס"ב (24.2.2002).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט