בג"ץ 1020/99 יוסי דואק נ. מר דני ז'ק ר' עיריית קרית ביאליק

השופטת ד' ביניש:

1.ביום 8.8.2000 יצאו מתחת לידינו שני פסקי-דין בעתירות שהגישו המבקשים, נציגי סיעות האופוזיציה בעירית קרית ביאליק נגד ראש העיריה מר ז'ק (להלן: המשיב 1), ומועצת העיריה (להלן: המשיבה 2). האחד, בג"ץ 1020/99 דואק נ' ז'ק , פ"ד נד(3) 396, עסק בשאלת זכות הייצוג היחסי של נציגי מועצת עיריה בועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: הועדה המקומית); האחר, בג"ץ 5743/99, דואק נ' ז'ק , פ"ד נד(3) 410, עסק בשאלת הרכבה של הועדה לענייני ביקורת של מועצת העיריה ובשאלת בחירתו של חבר מועצת העיריה למשרת יושב-ראש הועדה, אשר על פי הוראת סעיף 149ג(ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש] שמורה לנציג האופוזיציה (להלן: פסקי-הדין).

שתי העתירות התקבלו. בעניין הראשון נקבע, כי בכך שלא ניתן כל ייצוג לסיעותיהם של המבקשים בועדה המקומית, נפגע עקרון הייצוג היחסי. לפיכך נאמר בפסק הדין בזו הלשון: "על המועצה לבחור מחדש את נציגיה בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק דין זה, תוך מתן ייצוג יחסי הולם בועדה המקומית לסיעות העותרים". בעניין השני נקבע, כי גם בועדה לענייני ביקורת העקרון המנחה הוא עקרון הייצוג היחסי, אשר לא נשמר גם בנוגע לאיושה של הועדה; לעניין התפקיד של יושב-ראש הועדה, נקבע, כי הקריטריונים הקבועים בסעיף 149ג(ג) הנ"ל, לזיהויו של חבר אופוזיציה, אינם ממצים, וכי מי שנבחר ליושב-ראש ועדת הביקורת בקרית ביאליק אינו יכול להיחשב כשייך לאופוזיציה. אי לכך, קבענו, כי יש לבחור מחדש את נציגי מועצת העיריה בועדה ואת יושב-ראש ועדת הביקורת על-פי העקרונות שנקבעו בפסק-הדין.

2.זמן קצר לאחר מתן פסק-הדין הוגשו אלינו בקשות להליכי ביזיון בית-משפט ביחס לשני פסקי-הדין. בבקשות ציינו המבקשים כי המשיב 1 נמנע מלמלא אחר הוראות בית-המשפט בשני פסקי-הדין וכי המשיבים מנסים בדרכים בלתי ראויות לעקוף אותן.

ב15.11.2000- דנו בשתי הבקשות במאוחד. עד למועד הדיון הוגשו לנו מספר הודעות מטעם המבקשים, הנתמכות בתצהירים, בהן פורטה השתלשלות העובדות מאז מתן פסקי-הדין; כן הוגשו לנו תגובות המשיבים לנטען בבקשות. מהפרטים שנמסרו על-ידי הצדדים התברר, כי במועד הדיון לפנינו הסתיימו הליכי בחירת הנציגים לשתי הועדות, אלא שהמבקשים טוענים שהבחירה נעשתה שלא בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסקי-הדין.

אשר לבחירת הנציגים לועדה המקומית לתכנון ובנייה העלו המבקשים שתי טענות: האחת, כי לאחר מתן פסק-הדין נערך שינוי בהרכב הסיעות שבא לידי ביטוי באיחוד שתי סיעות יחיד במועצה לסיעה אחת ואותה סיעה בת שני חברים מיוצגת על ידי שני נציגים, בניגוד לעקרון הייצוג היחסי; הטענה האחרת, והיא בעיני המבקשים העיקרית, כי המועצה בחרה ביוסי אזריאל חבר סיעתו של המבקש 1, לועדה המקומית, אף כי הסיעה בחרה במבקש עצמו כנציגה לועדה המקומית. המבקשים הביאו לידיעתנו כי סמוך לבחירתו של אזריאל לועדה המקומית הוענקו לקבוצת הכדורגל המקומית שהוא מכהן כיושב ראש שלה, תמיכות בסכום של 200,000 ש"ח. השאלה אם יש קשר בין התמיכות לבחירתו של אזריאל שנויה במחלוקת בין הצדדים. מכל מקום, עלינו להכריע רק בשאלה, האם בחירתו של חבר מועצה לועדה המקומית שלא על-פי בחירת הסיעה אליה הוא משתייך, יוצאת ידי החובה שנקבעה בפסק-הדין לפיה יש לתת ייצוג בועדה המקומית לסיעות האופוזיציה.

אשר ליו"ר הועדה לענייני ביקורת, ציינו המבקשים, כי לתפקיד זה נבחר נציג סיעת ש"ס, מר מרדכי בן לולו, שהוא חבר מועצה חדש, המכהן במועצה מספר חודשים. לטענתם, הנתמכת בתצהירים, אין לראות בסיעתו של בן לולו סיעה השייכת לאופוזיציה, שכן הן מר בן לולו והן נציג סיעת ש"ס שכיהן במועצה לפניו, נמנים עם הקואליציה. המבקשים צרפו רשימה של הצבעות לפיהן בן לולו הצביע עם ראש העיריה מאז היכנסו למועצה. כמו כן טענו המבקשים שקודם למתן "הסכמתו" של בן לולו להיות באופוזיציה ולכהן כיושב-ראש ועדת הביקורת הוענקו על-ידי המועצה תמיכות לגני הילדים של ש"ס בקרית ביאליק. המבקשים אף צרפו לבקשה כתבת עיתון בה נכתב כי המשיב 1, הציע לבן לולו את תפקיד יושב-ראש ועדת הביקורת. באותה כתבה צוטט בן לולו כאומר:

"כחבר קואליציה ממילא ש"ס לא זוכה לדבר, ולכן אני בהחלט רואה אפשרות שבה סיעת ש"ס תפרוש לאופוזיציה, ואז אני אוכל לקחת על עצמי את משימת הביקורת.. לאחר שאשקול ואחשוב שהיותי יו"ר הועדה יביא לטובת העניין, אסכים לקבל את ההצעה."

המבקשים אף הודיעו לנו כי הוגשו על ידם תלונות למשטרה בין היתר כדי שתחקור אם אין במתן התמיכות הכספיות עובר לבחירת המועצה באזריאל ובבן לולו משום עבירה.

3.ביום 15.11.2000, לאחר שמיעת הצדדים, ניתנה החלטתנו בזו הלשון:

"הננו דוחים המשך שמיעת העתירות לשבועיים ימים. מטרת הדחייה לאפשר למשיב לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו. יש לצרף את מר בן לולו כמשיב. אם עד לדיון המחודש תתקבל החלטת המשטרה בעניין התלונות שהוגשו, מתבקש המשיב להעביר עותק התשובה לבית-משפט זה. בחלוף השבועיים תימסר להרכב זה הודעה משלימה. על פי תוכנה נחליט על אופן המשך הטיפול בעתירה. עד להחלטתנו צו מניעה לקיום ישיבות של ועדת הביקורת והוועדה המקומית לבנין ערים קריות".

4.לקראת הדיון השני בבקשה, הגישו הצדדים הודעות בכתב מהן התברר לנו, כי מועצת העיריה, בישיבתה מיום 22.11.2000 שבה ובחרה בבן לולו לתפקיד יושב ראש ועדת הביקורת, וכן שבה ובחרה באותם חברי מועצה לנציגיה בועדה המקומית. המבקשים חזרו על הטענות שטענו לקראת הדיון הראשון. בא-כוח המשיב 1 טען, כי לפי פרשנותו קיימה מועצת העיריה את פסקי-הדין בנוגע לבחירת הנציגים לועדה המקומית. לפי הטענה, סעיף 19(א1)(1)(ג) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-, מכוחו נבחרים הנציגים לועדה המקומית, קובע, כי "כל רשות מרחבית תבחר את נציגיה לועדה המקומית בהתאם להרכב היחסי של הסיעות". לפיכך לטענת בא-כוח המשיבים, נתונה הסמכות לבחור את נציגי המועצה למועצת העיריה, וכל זמן שנשמר עקרון הייצוג היחסי, אין המבקשים יכולים להישמע בטענה, שנבחרו נציגי סיעות השונים מן הנציגים המועדפים עליהם; בא-כוח המשיבים הוסיף עוד וציין, כי יוסי אזריאל, הנציג שנבחר על ידי המועצה כדי לייצג את סיעת המבקש 1, נבחר לאחר שהציג את מועמדותו לתפקיד. אשר לבחירת יושב ראש הועדה לענייני ביקורת, ציין בא-כוח המשיבים, כי על-פי התנאים הקבועים בסעיף 149ג(ג) לפקודת העיריות, אין מניעה מלראות בבן לולו איש אופוזיציה; כמו-כן טען כי בן לולו עצמו הודיע בישיבת מועצת העיריה כי הוא איש אופוזיציה, ולפיכך עונה הוא על דרישת ההשתייכות לאופוזיציה. מר בן לולו עצמו, אף שצורף כמשיב ואף שהוזמן לישיבה, לא הגיש כל תשובה מטעמו, ואף לא התייצב לדיון.

ביום 21.1.2001 שמענו את טיעוני הצדדים. המבקשים תארו בפנינו את המצוקה, ההצקה והרדיפה אליה נקלעו מאז זכו בעתירותיהם, והיו לצנינים בעיני המשיב 1 וחברי הקואליציה. במהלך הדיון ניסינו שוב לשכנע את בא-כוח המשיבים ואת המבקשים לפתור את הסכסוכים ביניהם ללא צורך בהכרעתנו, ואף נתנו להם ארכה בת שבוע לצורך הסדרת הסוגיה ביניהם. עתה, משחלף השבוע, ולא קיבלנו הודעה מטעם הצדדים על הסדר אליו הגיעו, נותנים אנו את החלטתנו ביחס לשתי הבקשות.

הנציגות בועדה המקומית

5.השאלה הראשונה שהתעוררה בפנינו היא למי נתונה הסמכות לבחור את נציגי הסיעות השונות לועדה המקומית. האם כיון שמדובר בייצוג הסיעה תקבע היא את נציגיה, או שמא, כטענת העיריה, הבחירה היא בידי מועצת העיריה בלבד.

השאלה שלפנינו אמנם לא נידונה במישרין בפסק-דיננו, אך על-פי העקרונות שקבענו בפסק-הדין בבג"צ 1020/99 מתחייבת התשובה בעניין זה. כעולה מפסק-הדין חבר המועצה הנבחר על ידי מועצת העיריה צריך לייצג את סיעתו, ומכאן שהוא צריך להיות מוצע על ידה לתפקיד, או לפחות מקובל עליה. עמדנו בהרחבה בפסק-הדין על כך שהיצוג בגופים נבחרים, שהבחירה אליהם נעשית על יסוד בחירה בין סיעות, מבוסס בשיטת המשטר שלנו - הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי - על עקרון של ייצוג יחסי.

אמרנו גם, כי ייצוג המיעוט "קשור קשר אמיץ לצורך ליתן למיעוט המיוצג הזדמנות נאותה להשמיע את קולו", גם "בגופי המשנה הפועלים מטעם הגוף הנבחר ומייצגים אותו" (ראו בג"ץ 1020/99 הנ"ל, בעמ' 402). עוד עמדנו על כך שבהוראות השונות הדנות בהרכב של הגופים המייצגים גופים נבחרים, המחוקק ניסח את סמכויות הבחירה של הנציגים באופנים שונים; אך לעניין היקף שיקול הדעת הנתון למועצת העיריה בבחירת נציגיה, אין זה משנה אם נקבע בחוק שהמועצה "תבחר" את נציגיה או "תקבע" את נציגיה כיוון שעל כל אחד מהביטויים והנוסחים השונים חולש עקרון הייצוג היחסי. ליבו של עקרון הייצוג הוא בכך שהסיעה באמצעות נציגה מבטאת את עמדתה. עוד אמרנו כי הייצוג מתייחס לגודלן של הסיעות וכי גם ההסדר הקואליציוני אינו מבטל את קיום הסיעות, שהן מוסד מוכר הן במבנה הפרלמנטרי הישראלי והן במבנה השלטון המקומי.

6.בשיקול הדעת שמפעילה מועצת עיריה בבחירת נציגיה לגופי משנה עליה להביא בחשבון שהם נבחרים מטעמה כנציגי הסיעות המרכיבות אותה. בגופי המשנה בהם יכהנו עליהם לייצג לא רק את הרשות מטעמה נבחרו אלא גם את עמדות הסיעות שנבחרו לשמש כנציגיהן. כשמדובר בסיעות אופוזיציוניות, על הנציגים הנבחרים לתת ביטוי, בין היתר, לעמדת המיעוט המיוצג על ידם. לפיכך, יש לאפשר לסיעה לקבוע את הנציגים מטעמה. מועמד סיעה אופוזיציונית שאינו מקובל על סיעתו אינו יכול למלא את התפקיד הייצוגי שנועד לו.

ניתן ללמוד לעניין זה מאופן יישומו של עקרון הייצוג היחסי במוסדות שלטון אחרים, ולשם כך נפנה לסעיף 21(א) לחוק יסוד: הכנסת בו נקבע בזו הלשון:

"הכנסת תבחר מבין חבריה ועדות קבועות, והיא רשאית לבחור מבין חבריה גם ועדות לעניינים מסוימים".

ותקנון הכנסת קובע כך:

"הרכבן של ועדות קבועות

9(א)

הכנסת תחליט על הרכב הועדות הקבועות, וחבריהן ייבחרו על ידי הכנסת לפי העקרון של נציגות סיעתית".

נראה כי על פי גישה זו התפתח נוהג בכנסת מראשית ימיה לבחור לועדותיה המתמנות על פי עקרון הייצוג היחסי, נציגים הנשלחים על דעתן של הסיעות. (ראו: א' צידון הכנסת (תש"י) 93; וכן א' צידון הכנסת הלכה למעשה (תשי"ד) 64). הנה כי כן מליאת הכנסת היא הבוחרת את חברי הועדות, אך היישום של עקרון הייצוג בא לידי ביטוי בשיתוף הסיעות בבחירת נציגיהן.

טעם זה מוביל למסקנה, כי כדי להבטיח את עקרון הייצוג היחסי, עקרון שהוא יסוד מיסודות השיטה הדמוקרטית שלנו, יש לאפשר לסיעות להציע את נציגיהן.

נוסיף עוד כי תהא אשר תהא שיטת הבחירה בועדות הכנסת וברשויות המקומיות בדרך כלל, איננו צריכים במסגרת הדיון שלפנינו להכריע בשאלה העקרונית במלוא היקפה. המבקשים טענו בפנינו, כי השתרש במועצת עירית קרית ביאליק מנהג לפיו כל סיעה בוחרת את נציגיה לועדות השונות, ואף הציגו בפנינו מסמך שאישש טענה זו; לטענת המבקשים מנהג זה שונה רק עתה בעקבות מאבקן המשפטי של סיעותיהם. למעשה, הדברים אושרו גם בדברי המשיבים. במשפט הציבורי מנהג כזה הוא בעל משקל מההיבט הנורמטיבי ולפיכך יש להתחשב בו ואין לבטלו במחי יד בלא שיש לכך נימוק משכנע (ראו באופן כללי, שמעון שטרית, "המנהג במשפט הציבורי", ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי 375 (בעריכת יצחק זמיר, תשנ"ג); דליה אבן, "מעמדו של המנהג בתחום המשפט הציבורי - בעקבות דו"ח ועדת אגרנט", משפטים

ז 201, 210-205 (תשל"ו) ולאחרונה בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה של מדינת ישראל , טרם פורסם, בפיסקה 7 לדברי חברי, הנשיא ברק).

נימוק נוסף שיש בו כדי לחזק מסקנה זו נעוץ בעובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה עובר למועד שבו הציג יוסי אזריאל את מועמדותו לועדה המקומית, מועמדות שהיתה מקובלת על הקואליציה העירונית ועל המשיב 1, אושרה לקבוצת הכדורגל שהוא עומד בראשה תמיכה כספית משמעותית. יתכן שאין פסול בהקצבה כספית זו, ובהעדר נתונים אנו מוכנים להניח כי כך הוא. אולם סמיכות הפרשיות בין ההקצבה לתמיכה משתלבת עם עמדת סיעת "עתיד", סיעתו של אזריאל, שאינה רואה בו מועמד מתאים לתפקיד, ולכן רשאית הסיעה להציג את המועמד שיבטא את קולה כסיעת מיעוט.

אשר על כן אנו מקבלים את טענות המבקשים לעניין זה וקובעים כי על מועצת העיריה לבחור לועדה המקומית את נציג סיעת "עתיד", המקובל על הסיעה כמי שמייצג אותה.

7.נעיר עוד לעניין הטענה שהועלתה לפנינו באשר לבחירתם של שני נציגים לסיעות המאוחדות "איכות" ו"ביאליק אחת" לועדה המקומית לתכנון ובניה. איננו רואים לקבוע בהליך שלפנינו מסקנה בעניין בחירתו של מר אלי דוקורסקי לועדה המקומית מטעם סיעת הליכוד, כשהוא עצמו חבר סיעה אחרת, אף כי לכאורה מתעורר ספק, אם מתיישבת היא עם פסיקתנו. החוק מורה על ייצוג במועצה המקומית לפי יחסי הכוחות בין הסיעות במועצת העיריה , ומתן ייצוג בועדה המקומית לשני חברים המשתייכים לסיעה אחת בת שני חברים במועצה, מעוררת לכאורה קושי. כיוון שבענין זה לא נפרשה כאן היריעה במלואה וכיוון שבעלי הענין ביחס לשאלה זו לא היו לפנינו איננו רואים כי יש מקום להתערבותנו.

הוועדה לענייני ביקורת

8.גם בעניין הוועדה לענייני ביקורת שוכנענו, כי ההחלטות שנתקבלו במועצת העיריה אינם בגדר מילוי הוראות פסק-הדין. בפנינו עמדו התצהירים שמסרו המבקשים, כמו גם הנתונים הנוספים שמסרו לנו בדבר הצבעות שלנציגי סיעת ש"ס במועצת העיריה, המתייחסות הן לקודמו של לבן לולו והן בן לולו עצמו. מנתונים אלה עולה תמונה לכאורית לפיה דבריו של בן לולו במועצת העיריה בדבר השתייכותו לאופוזיציה נאמרו אך מן השפה ולחוץ. כאמור, מר בן לולו צורף כמשיב לבקשות וגם זומן לדיון. היה בידיו זמן מספיק להגיש תצהיר שבו יזים את דברי המבקשים, אך הוא בחר שלא לעשות כן. דומה, שגם מכך ניתן ללמוד על אי-השתייכותו לאופוזיציה. המבקשים העלו טענה שלא נסתרה, כי סמוך לפני שהציע בן לולו את מועמדותו לראשות ועדת הביקורת קיבלו גני ילדים של סיעתו כספים תוך חריגה לכאורה מעקרונות מנהל תקין, ועל כך אף הוגשה תלונה למשטרה הנחקרת עתה ביחידה הארצית לחקירות הונאה. אולם ללא קשר לחקירת התלונה ותוצאותיה, די בעובדות שנפרשו לפנינו ולא הוכחשו כדי לבסס את טענות המבקשים, כי בן לולו אינו איש אופוזיציה כפי שנקבע על ידינו בבג"ץ 5743/99. ודוק: איננו קובעים, כי חבר אופוזיציה חייב להתנגד לכל מהלכיו של ראש העיריה ולכל ההצעות שמוצעות מטעם סיעות הקואליציה; עמדנו כבר על כך בפסק-דיננו (ראו שם, בעמ' 421-420); איננו קובעים גם, כי חבר אופוזיציה חייב להיות מתואם בעמדותיו עם סיעות אופוזיציה אחרות; אין גם מניעה עקרונית, כי מי שהיה חבר בקואליציה יפרוש ממנה, או שמי שהשתייך לאופוזיציה, יצטרף לקואליציה, ובלבד שהנסיבות מצביעות על פרישה מהקואליציה והצטרפות לאופוזיציה לשמה. בעניין שלפנינו, איננו יכולים להתעלם מן המסכת העובדתית שנפרשה בפנינו, ולא נסתרה על-ידי המשיבים. המעבר לאופוזיציה מעצם טיבו אינו מיועד לאפשר קבלת הטבות או קבלת תפקיד מהקואליציה. המעבר שעשה בן לולו כעולה מהנסיבות על פניהן, נעשה רק לצורך קבלת תפקיד השמור על פי חוק לנציג האופוזיציה ומעבר כזה אינו יכול להכשיר את בחירתו לכהונת יושב-ראש ועדת הביקורת. לפיכך, אנו קובעים, כי על מועצת העיריה לשוב ולבחור נציג אחר, מאחת הסיעות האופוזיציוניות אשר עונה על הקריטריונים שהוגדרו בפסקי-הדין. על פי העובדות שהונחו לפנינו, סיעות האופוזיציה הן סיעותיהם של העותרים. כך היה המצב במועד מתן פסק-הדין ולעניין ביצועו של פסק-הדין המועד הקובע להגדרת נציג האופוזיציה לועדות הביקורת הוא מועד פסק-הדין 8.8.2000. למען הסר ספק אנו קובעים, כי גם כאן נתונה לסיעה ממנה ימונה יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת, הזכות להציע את נציגה לתפקיד.

פקודת בזיון בית המשפט

9.פקודת בזיון בית-משפט מסמיכה את בית המשפט להטיל סנקציות שונות על אי ציות לצו של בית-משפט. הגענו למסקנה, כי מועצת עירית קרית ביאליק נמנעה עד כה מלקיים את הוראות בית-המשפט בפסקי-הדין, וזאת גם לאחר הדיון שנערך ביום 15.11.2000. לפיכך, אנו מורים, כי על מועצת עיריית קרית ביאליק להתכנס בתוך שבועיים ימים מהיום, לצורך בחירת נציגי מועצת העיריה לועדה המקומית ולצורך בחירת יושב ראש ועדת הביקורת, וזאת בדיוק בהתאם להוראות שפורטו בהחלטה זו. בנסיבות העניין אנו נמנעים מהטלתה של כל סנקציה.

עד לבחירות המחודשות לוועדות יעמוד בתוקפו צו המניעה לכינוסן.

10.בבג"ץ 5743/99 כתבנו: "הרוחות במועצת עיריית קרית ביאליק אינן שוקטות". בסופו של פסק-הדין ציינו, כי "מן הראוי שיסדירו ענייניהם בהסכמה ומתוך הבנה וכבוד הדדי". קיווינו, כי עם מתן שני פסקי-הדין בעניינה של מועצת עיריית קרית ביאליק, יבואו הבעיות על פתרונן. לצערנו, לא חלפו אלא חודשים מעטים, ושוב נאלצים אנו לדון באותו עניין, שמוטב היה לוֹ, לוּ מלכתחילה לא היה מגיע להכרעה שיפוטית. גם הפעם מביעים אנו תקווה, כי הכרעתנו זו תשים קץ להתדיינויות בין הצדדים, כך שיוכלו הם להפנות את מרצם לאפיקים חיוביים.

המשיבים 2-1 יחד יישאו בהוצאות שלושת המבקשים בסך 10,000 ש"ח לכל אחד.

ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק:

מסכים אני לפסק דינה של חברתי, השופטת ד' ביניש. מבקש אני להוסיף מספר הערות לעניין הנציגות בוועדה המקומית. בפסק דיננו בפרשת דואק (בג"ץ 1020/99 דואק נ' ראש עירית קרית-ביאליק , פ"ד נד(3) 396) קבענו כי על מועצת העיריה לבחור את נציגיה לוועדה המקומית, תוך מתן ייצוג יחסי הולם לסיעות העותרים. מקובלת עלי עמדתה של חברתי השופטת ביניש, כי כדי לממש קביעה זו על מועצת העיריה לבחור את הנציג המקובל על סיעתו של העותר. בכך מגשימה המועצה תפיסת יסוד המונחת ביסוד מעמדה של סיעה והוא האוטונומיה של הסיעה. אכן, ל"סיעה" קיום במשפט הציבורי. היא "יחידה חוקתית" או "יחידה חוקית" (השוו בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758, 802, 807). כדי לאפשר לה לקיים את מעמדה ותפקידה (בין בקואליציה ובין באופוזיציה) יש להכיר באוטונומיה שלה. על כן בענייננו, כדי שסיעה תוכל לשמור על מעמדה ולמלא את תפקידיה, יש לאפשר לה להחליט באמצעות מי מובטח הייצוג היחסי ההולם שלה. סיעה לא תוכל לממש את ייחודה, אם גורם חיצוני (בענייננו, מועצת העיריה) ייקבע באמצעות מי מחברי הסיעה מוגשם עקרון הייצוג היחסי של אותה סיעה. אין לכפות מציאות נורמטיבית זו על סיעה מבחוץ. הקביעה באמצעות מי מוגשם עקרון הייצוג היחסי של הסיעה צריכה להיות על ידי גורם פנימי (כלומר, האורגנים של הסיעה). אכן, סיעה לא תוכל לשמור על שונותה ודעותיה, אם היא לא תוכל לקבוע מיהו החבר שבאמצעותו מוגשם עקרון הייצוג היחסי שלה (השוו בג"ץ 4733/74 נאות נ' מועצת עירית חיפה , פ"ד מט(5), 111, 126). כך בדרך כלל. כך בוודאי מקום שהמינוי של חבר הסיעה המצויה באופוזיציה, אשר באמצעותו מוגשם עקרון הייצוג היחסי של הסיעה, נעשה על ידי הקואליציה. במצב רגיש זה יש לשמור במיוחד על כך שהאורגנים הפנימיים של הסיעה, ולא גורם סיעתי יריב, הוא שיחליט באמצעות מינוי של איזה חבר בסיעה מוגשם ייצוגה היחסי. ודוק: תהיינה בוודאי נסיבות בהם לא ניתן יהיה ליתן ביטוי מלא לאוטונומיה של הסיעה. כך, למשל, לא ניתן לממש את בחירתה של הסיעה, אם בחירה זו נוגדת את דרישות החוק, כגון דרישות של כשירות. נסיבות אלה אינן מתקיימות בעתירה שלפנינו, ואין לנו צורך לדון בהם.

ה נ ש י א

השופט י' טירקל :

אני מסכים לפסק דינה של חברתי הנכבדה השופטת ד' ביניש ולהערותיו של חברי הנכבד הנשיא א' ברק.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בהחלטתה של השופטת ד' ביניש.