ע"א 1347/00 ישראל גיא נ. יעל גיא

בפני בקשה להפחתת סכום הערבון שהושת על המבקש, ולחלופין - לדחיית המועד להפקדתו . עקב נהלי העבודה בבית משפט זה קדם הדיון בבקשות הנוגעות לעיכוב ביצוע לדיון בבקשה שבפני. רק עתה, משנדחתה (בשנית) בקשת המבקש להקלת התנאים הנוגעים לעיכוב הביצוע המבוקש הובא התיק בפני - למתן החלטה.

1.המבקש הוא בעלים של יחידת משק במושב רמת רזיאל. המשיבה מס' 1 ("המשיבה") היא בתו הקטינה, הזכאית למחצית הזכויות במשק מכח הסכם הגירושין שבין המבקש לאמה. המבקש התקשר עם המשיבים 2-3 ("הרוכשים") בהסכם למכירת המשק. בהסכם (לו ניתן תוקף של פסק דין) נקבעו הסדרי תשלום ומועדי תשלום. הרוכשים לא עמדו בביצוע התשלום השני וכשלושה שבועות לאחר המועד לתשלום זה שלח להם המבקש הודעה על ביטול ההסכם עקב זאת. לפיכך תבעו הרוכשים את המבקש וביקשו אכיפה ופיצוי. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) קבע, כי הרוכשים אכן הפרו את ההסכם וכי המדובר בהפרה יסודית הסכמית. עם זאת קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין (שעה שהכספים היו אמורים להימסר לנאמניהם של הצדדים, כאשר עקב זאת לא ייחסו הצדדים משמעות רבה למועד התשלום, כאשר המבקש עצמו התעניין בביצוע התשלום רק כשלושה שבועות לאחר המועד וכאשר מיד משנודע לרוכשים דבר ההפרה שילמו את הסכום המגיע) נהג המבקש בחוסר תום לב שעה שהזדרז לבטל את ההסכם מיד משנודע לו דבר ההפרה - בלא שאיפשר לרוכשים לתקן את הטעון תיקון. לעניין זה הוסיף בית המשפט, כי המבקש לא הסתיר מעולם את רצונו להשתחרר מן ההסכם. לפיכך הורה בית המשפט על אכיפת ההסכם (בלא פיצוי), הגם שבנסיבות העניין לא מצא לנכון לחייב את המבקש בהוצאות הרוכשים. המבקש מערער על פסק דין זה. לטענתו לא נפל כל פסול בהתנהגותו. הוא נהג בתום לב. לא חלה עליו כל חובת הגינות מוגברת והוא מימש את זכותו החוזית.

2.המבקש חויב להפקיד ערבון בסך 25,000 ש"ח. ערב חלוף המועד להפקדת הערבון הגיש המבקש את הבקשה שבפני. לטענתו, מצבו הכלכלי קשה , עקב ההליכים המשפטיים עם המשיבים. עד לא מכבר היה מובטל וקיבל דמי אבטלה. עובר להגשת ערעורו מצא עבודה בבית מלון באתר החרמון, שם הוא משתכר כ - 7,000 ש"ח (נטו) בחודש. נוכח העובדה שרק החל לעבוד לא הצליח לקבל ערבות בנקאית. עוד טוען המבקש, כי נוכח התנהגות הרוכשים, שבית המשפט המחוזי קבע, כי אכן הפרו את ההסכם, לא חוייב בהוצאות בבית המשפט המחוזי. יש להניח, ממשיך המבקש וטוען, כי כך יהיה גם בבית המשפט העליון. ומשום כך אין לחייבו בסכום ערבון גבוה. לחלופין מבקש המבקש, כי יוארך המועד להפקדת הערבון.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא נתן המבקש הסבר של ממש להגשת הבקשה רק ערב פקיעתה של התקופה להפקדת הערבון. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש אינו חסר כל - הוא עתיד לקבל כ- 300,000 דולר ממכירת המשק, טענותיו באשר להכנסתו ולנכסו כוללניות וחלקיות וסיכויי ערעורו קלושים.

4.הבקשה להפחתת סכום הערבון הוגשה בטרם חלף המועד להפקדתו (הגם שהוגשה בסמוך למועד זה). בהחלטתי מיום 2.4.00 הארכתי את מועד ההפקדה עד לאחר ההכרעה בבקשה. לפיכך, לא מצאתי צורך להתייחס לטענות שעניינן אי עמידה במועדים - על כל המשתמע מכך. סכום הערבון שנקבע משקף את שווי המחלוקת, כמו גם את היקף הסוגייה לה מתבקש בית המשפט העליון להידרש. לשיטתי, די בהיעדר הפירוט בבקשה בכל הנוגע לנכסי המבקש כדי להביא לדחיית הבקשה להפחתתו. כאמור, עתיד המבקש לקבל, עם השלמת תהליך המכירה, סך של כ - 300,000 דולר. הגם שלעת עתה מופקד הסכום בידי נאמנים, ניתן להניח כי סכום זה עשוי לשמש בטוחה לשם גיוס כספי הערבון. הימנעותו של המבקש להידרש לעניין זה (כמו גם לעניין נכסים אחרים שאפשר שיש ברשותו) שוקלת לחובתו (וראו: רע"א 5973/99 אלי אבן צור

נ' בנק הפועלים בע"מ , לא פורסם; ע"א 8223/98 ורד שאול נ'

ד"ר חיים פרידמן תמר , לא פורסם; ע"א 2265/99 אמנון טל נ' א.א. יבואני תבואות ומספוא , לא פורסם). זאת ועוד: הבקשה שבפני הוגשה סמוך לאחר שהמבקש החל לעבוד ולהשתכר (ומשכורתו אינה נמוכה). בינתיים חלפו מספר חודשים (מן הטעמים שנמנו בראשית הדברים).והמבקש זכה לארכה שנתבקשה על ידו כסעד חלופי. יש להניח כי עתה, לאחר שעבד והשתכר מספר חודשים יפחת הקושי בגיוס כספי הערבון.

הבקשה להפחתת סכום הערבון נדחית איפוא. המבקש יפקיד את סכום הערבון שהושת עליו תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו (וימי הפגרה במניין), וכן יישא בהוצאות המשיבה (בסך 1,000 ש"ח) והרוכשים (גם הם בסך 1,000 ש"ח).