פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
2102/99
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
העותרים:
1. שלום
עפרוני
2. 117 תושבים נוספים בשכונת היובל ברחובות
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש מועצת
עירית רחובות
2. מועצת עירית רחובות
3. ועד חסידי חב"ד רחובות
4. רקטל בנין ופיתוח בע"מ
5. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת. עקב תקלה הועברה הבקשה לטיפולי רק ביום 22.9.03, ועם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן ההחלטה.
הבקשה הוגשה על ידי המשיבה 4. לטענת המשיבה 4, נגרמו לה נזקים והוצאות כבדים הן כתוצאה מצו הביניים הארעי שניתן בתיק, והן כתוצאה מהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. כן מציינת המשיבה 4, כי הוגשו מטעמה תגובה לבקשה לצו ביניים, וכי פרקליטה הופיע בדיונים הראשונים שהתקיימו בבית המשפט. בנסיבות אלה, ונוכח הצהרתה כי אין בכוונתה לפתוח בהליכים נוספים לשיפוי בגין נזקיה או הוצאותיה, ביקשה המשיבה 4 כי ייפסקו לה הוצאות בשיעור של 50,000 ₪.
נראה לי, כי אין מקום לחיוב בהוצאות בהליך זה. עיקרה של הבקשה לפסיקת הוצאות בנזקים שהמשיבה 4 טוענת שנגרמו לה על ידי צו ביניים. בקשה לפסיקת הוצאות אינה המסגרת המתאימה לדרוש סעד זה ולהניח לו תשתית עובדתית ומשפטית נחוצה. אכן, תשתית כזו לא הונחה בהליך זה, באופן המאפשר להעתר למבוקש.
אשר להוצאות בהן נשאה משיבה 4. ככלל, הסכם פשרה בין חלק מן הצדדים בהליך אינו שולל חיוב בהוצאות לטובת צד להליך אשר לא לקח חלק בגיבוש הפשרה, אם אותו צד נשא בהוצאות במסגרת ההליך. מגיש העתירה נתפס כמי שבפעולת ההגשה יוצר סיכון לכך שהמשיבים לה ישאו בהוצאות, ואם הוא בוחר לסיים את ההליכים בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, הרי שככלל הוא אחראי להוצאות שגרם לצדדים להתדיינות אשר לא היו חלק מהליכי הפשרה ואשר הועמדו בפניי עובדה מוגמרת של סיום ההליכים בדרך של פשרה.
עם זאת, כבכל בקשה לפסיקת הוצאות, יש לבחון את נסיבות המקרה על מנת לקבוע אם פסיקת הוצאות במקרה המסויים הינה מוצדקת. במקרה זה, מתברר כי למשיבה 4 ניתנה הזדמנות להיות חלק מהליכי הגישור, אך היא בחרה שלא לקחת בהם חלק. גם אם אין בכך כדי לכבול את המשיבה 4 לתוצאות ההליכים האמורים, יש בכך כדי להקהות את ההצדקה לפסוק הוצאות לטובת המשיבה 4. הדברים מתחדדים ביתר שאת בשים לב לכך שבהסכם הפשרה, ניתנו לעותרים עיקר הסעדים שביקשו בעתירתם. אין יסוד, אפוא, לקבוע כי העתירה היתה בלתי מוצדקת, ודומה כי ההיפך מכך הוא הנכון. כל אלה פועלים כנגד חיוב העותרים בהוצאות המשיבה 4. אוסיף, כי לגוף העניין מדובר בעיקר בהוצאות לצורך הכנת תגובה קצרה, בת שלושה עמודים, לעתירה, הגשת תצהיר תשובה באורך ובנוסח דומה, ולצורך הופעה בשני דיונים. עם זאת, בנסיבות העניין יש לזקוף לחובת משיבה 4 את התנגדותה לאישור הסכם הפשרה, התנגדות ממנה חזרה רק לאחר שנתקיים דיון במעמד הצדדים. יוצא, כי המשיבה 4 לא רק נשאה בהוצאות, אלא גם גרמה להוצאות כאלה.
נוכח מכלול שיקולים אלה, אני סבור כי אין מקום להעתר לבקשה, והיא נדחית בזה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה
היום, י"ט בתשרי תשס"ד (15/10/2003).
עודד
שחם
רשם