בג"ץ 4286/00 ליעד גורדון נ. משרד החינוך

מהתגובה לעתירה שהוגשה על ידי פרקליטות המדינה עולה כי העמדה הנקוטה בידי משרד החינוך (המשיב 1) ומנהלת בית הספר (המשיבה 2) בעניין נשוא העתירה מבוססת על הפרשנות שמשיבים אלה נותנים להחלטות שנתקבלו בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת התדיינות בין העותר לבין המשיבה 4 בשאלת הקשר בין העותר לבין הילד. גם העותר, מהצד שלו, מבסס את העתירה על החלטה שיפוטית במסגרת אותה התדיינות: הוא טוען כי הוא זכאי לסעדים המתבקשים בעתירה מכוח הוראה בהסכם הגירושין בינו לבין המשיבה 4, שאושר בבית המשפט המחוזי בשנת 1996. כיום, לאחר שהוקם בית המשפט לענייני משפחה, הסמכות לדון בהסכם זה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה. לכאורה, איפוא, יכול היה העותר להעלות את הטענות הכלולות בעתירה בפני בית המשפט לענייני משפחה ולא בפני בית משפט זה. יתירה מזאת. לכאורה, בנסיבות המקרה, בית המשפט לענייני משפחה הוא ערכאה מתאימה וראוייה יותר לדון בענין נשוא העתירה מאשר בית משפט זה. העובדה שטענות אלה מופנות כלפי משיבים נוספים מלבד המשיבה 4 אינה מונעת את בירורן בבית המשפט לענייני משפחה. ראו סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה1995-.

לאור האמור, העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן לחזור בו מן העתירה ולפנות בעניין נשוא העתירה לבית המשפט לענייני משפחה. אם העותר ישיב בשלילה, יהיה על בית משפט זה להחליט בשאלה אם ראוי שהוא ידון בעתירה לגוף העניין, או שמא ראוי לדחות את העתירה, משום שהעניין יכול להיות נדון בפני בית המשפט לענייני משפחה. העותר מתבקש להגיש את ההודעה תוך 30 ימים.