רע"א 4306/97 אבו עזום מחמד נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות של ניסיון אונס, תקיפה כדי לבצע פשע וכניסה ושהיה בלתי חוקית בישראל. בגין עבירות אלה נדון ל4.5- שנות מאסר, ולשנה וחצי מאסר על תנאי.

המדובר בניסיון אונס של פרוצה, אשר התנגדה למעשיו של המערער, וכדי לבצע את זממו השתמש נגדה בכוח.

2.אין ממש בערעור על ההרשעה. עדות ראיה של השוטר סמולרקי, הודאתו של המערער וחבלות שנמצאו על המתלוננת, די בהם להגיע למסקנה המרשיעה בדבר ניסיון האונס והתקיפה שבוצעה כדי להקל על ניסיון זה. לגבי העבירה השלישית - אין המערער חולק.

3.גם העונש אשר הוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. היה זה מצידו ניסיון אלים לבצע אונס אשר מצדיק את העונש שהוטל על המערער.

4.בעניין אחד נראה לנו שיש להתערב, והוא נוגע לעונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער. עונש המאסר על תנאי לתקופה של שנה וחצי הוטל גם במקרה של עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952-. העונש המכסימלי הקבוע בחוק לעבירה זו הוא שנה מאסר. לפיכך, נראה לנו שלגבי עבירה זו עונש המאסר על תנאי היה לתקופה של חצי שנה בלבד, וכך אנחנו מחליטים. לגבי יתר העבירות הנזכרות במאסר על תנאי, תשאר התקופה של שנה וחצי מאסר על תנאי.

5.על סמך כל האמור לעיל, הערעור נדחה, בכפוף לאמור בפיסקה הקודמת לעניין המאסר על תנאי.