רע"פ 6387/99 חיון סאסי כלפו נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה "לודים"

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר) מיום 2.9.99 בע"פ 4200/98, לפיו דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת ז' בוסתן) בב"ש 1190/98.

1.כנגד מבנה שבנה המבקש הוצא צו הריסה מנהלי מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-. סעיף זה מתיר ליושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה לחתום על צו הריסה מנהלי ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום מאת מהנדס. במקרה דנן אין חולק שהוגש תצהיר כאמור, אלא שבאזהרה המצויה בשולי התצהיר לא נכתב שמו של עורך הדין המזהיר ומצויה שם רק חתימתו.

2.המבקש טוען כי העדר שמו של עורך הדין מהתצהיר הוא פגם היורד לשורשו של תצהיר ופוגם בתוקפו, וממילא צו ההריסה המנהלי הוא "חספא בעלמא", שכן אינו נתמך בתצהיר שהוא תנאי לקיומו. המבקש גם טוען כי ישנה חובה חוקית לציין את שם עורך הדין המזהיר מכוח סעיף 7(1) לתוספת השניה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1971- ("פקודת הראיות") הקובע כי "בסמוך לסופו של תצהיר ולשולי הנייר תבוא מודעת ההשבעה... במודעה יפורשו- (1) שמותיהם של המצהיר והמשביע". עוד טוען המבקש כי בהליך בו ניתנת לרשות מנהלית סמכות דרקונית של מתן צו הריסה ללא הליך שיפוטי הרי שיש להקפיד עימה על קוצו של יוד.

3.בית משפט השלום דחה את טענותיו של המבקש באומרו כי:

"דעתי היא כי אין פגם זה עושה את התצהיר בטל מעיקרו אלא עסקינן בפגם טכני שאינו פוגע במהות ואינו מאיין את התצהיר. התצהיר על פניו (ואין מחלוקת על כך) נחתם בפני עורך דין (אין מחלוקת על כך) ועו"ד אישר בחתימת ידו כי התצהיר נחתם בפניו (גם על כך אין מחלוקת)".

עוד ציין בית משפט השלום כי התוספת השניה לפקודת הראיות חלה רק על משביע שהוא רשם או שופט או בית משפט שלום, ועל כן אינה חלה בענייננו. בית המשפט המחוזי קיבל את הכרעתו של בית משפט השלום מאותם נימוקים.

4.המשיב בתשובתו מתנגד למתן רשות ערעור משום שלא מתקיימות העילות בהן בית משפט זה מעניק רשות ערעור. עוד מוסיף המשיב כי התצהיר ממלא את דרישות סעיף 15 לפקודת הראיות, ואין כל חובה חוקית על עורך הדין שמאשר את התצהיר לציין את שמו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הדרישות לתצהיר על פי סעיף 15 לפקודת הראיות הן שהתצהיר ינתן בכתב, לאחר שהמצהיר הוזהר ודבר מתן האזהרה אושר על ידי נותנה (ראו: י' קדמי על הראיות (חלק שני, 1999) עמ' 653). בענייננו אין מחלוקת עובדתית שעורך דין הזהיר את המצהיר והוא זה שחתם על התצהיר, אשר על כן דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.