רע"פ 7338/97 שדלי עאזם נ. מדינת ישראל

ביום 14.12.97 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' גרוס, י' בן-שלמה ומ' רובינשטיין), שדחה את ערעורו של המבקש על גזר הדין שגזר עליו בית משפט השלום (כב' השופט ד' רוזן), גזר דין לפיו הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל של 12 חודשים. הוריתי על מתן תגובה לבקשה זו. המועד להגשת התגובה טרם חלף.

כעת הונחה בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיו עתיד המבקש להתחיל בריצוי מאסרו ביום 5.1.98.

בבקשה נטען, כי טובים סיכוייו של המבקש להצליח בבקשת רשות הערעור. זאת הואיל ונסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם המלצות שרות המבחן, מצדיקות הקלה ממשית בעונשו וכי שליחתו למאסר בטרם תידון בקשת רשות הערעור שהגיש עשויה להסב לו נזקים בלתי הפיכים. עוד נטען, כי אם לא יעוכב ביצוע עונש מאסרו עלול המבקש לרצות חלק ניכר מתקופת מאסרו בטרם תידון בקשתו לגופה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, קלושים סיכויי בקשת רשות הערעור, שכל עניינה בחומרת עונשו של המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי משנדחתה בקשה דומה שהגיש שותפו של המבקש (רע"פ 7498/97) מתבקשת גם דחייתה של בקשה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי לדחותה. אף מבלי לחוות דעה לגוף טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור, די לי אם אציין, כי סכויי בקשת רשות הערעור של המבקש אינם מרובים. זאת נוכח מדיניותו של בית משפט זה בכל הנוגע למתן רשות ערעור שני בכלל (וראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ

נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ולמתן רשות ערעור שני בבקשה שכל עניינה הוא חומרת העונש שגזרו הערכאות התחתונות בפרט (וראה: רע"פ 7498/97 ג'ואד עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). זאת ועוד - אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (ולעניין זה איני מחווה דעה בשלב זה) ייקבע מועד הערעור תוך התייחסות לתקופת המאסר שנגזרה על המבקש. כך שיינתן מענה לחששו של המבקש. לא למותר להוסיף, בהקשר זה, כי כעולה מן הבקשה, עבר המבקש עבירה נוספת לאחר שעבר את העבירה בה הורשע בהליך נשוא הבקשה, וכי נדון למאסר בפועל אותו ריצה. בנסיבות אלו ניטל עוקצה של הטענה, כאילו דווקא המאסר הנוכחי הוא שיגרום נזק בלתי הפיך למבקש.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.