רע"פ 7491/00 שלום ברזילי נ. מדינת ישראל

1.המבקש, רב על-פי הסמכתו, הורשע בבית-משפט השלום בנתניה בריבוי נישואין, עבירה לפי סעיף 176 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק). בית-משפט השלום מצא, כי ביום 28.9.95, בנוכחות מוזמנים רבים, נשא המבקש, בעת שהיה נשוי לאחת, אישה אחרת, על-ידי כך שהכניסה תחת חופה, ענד לאצבעה טבעת וקידשה כדת משה וישראל. מקביעות עובדתיות אלה הסיק בית-משפט השלום, כי המבקש נשא אישה שנייה בנישואין התקפים על-פי דין תורה, הוא הדין הדתי לפיהם נערכו, ועל-כן אשם הוא בעבירת ריבוי-נישואין.

בגזר-דינו מציין בית-משפט השלום, כי בין מתן הכרעת-הדין למתן גזר-הדין, ועל-פי המלצת בית-המשפט, נתן המבקש לאשתו הראשונה גט סופי. בהתחשב בנתון זה, גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר של ששה חודשים, שיבוצע בעבודות-שירות וכן קנס בסך 10,000 ש"ח.

2.המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת-הדין והן על גזר-הדין. בערעורו הודה המבקש, כי קיים, בנוכחות עדים, אירוע בהשתתפותו ובהשתתפות האישה עמה הוא חי, אלא שטען, כי לא היה זה טקס נישואין אלא "מסיבת אוכל". לחלופין טען, כי אף אם מדובר בטקס כלשהו, אין מדובר בנישואין התקפים על-פי הדין הדתי לפיו נערכו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים דבורה ברלינר, אברהם בייזר וזאב המר) דחה את ערעורו של המבקש, בציינו, כי אף אם בנישואין נשוא כתב-האישום לא נתקיימו כל הדרישות הפורמליות שיש לקיים בעת עריכת נישואין על-פי דין תורה, די ברכיבים שהוכחו בפני בית-משפט השלום בכדי לקיים את היסוד העובדתי בסעיף 176 לחוק. זאת לאור האמור בסעיף 178 לחוק, לפיו ניתן שיתקיימו יסודות סעיף 176 אף אם הנישואין החדשים בטלים. על התקיימות היסוד הנפשי למד בית-המשפט המחוזי מהיות המבקש רב, המודע היטב להשלכותיו של הטקס שהתקיים, וכן מהתנהגות המבקש ובת-זוגו לאחר הטקס.

3.מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי.

לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המבקש לא הצביע על שאלה משפטית חשובה, שיש בה כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בעניינו, ולא על עיוות-דין שנגרם לו, המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. בנסיבות אלה, איני מוצאת מקום להתיר למבקש הגשת ערעור שני.

מעבר לנחוץ אוסיף, כי לאור האמור בסעיף 178 לחוק, אין הכרח, כי הנישואין השניים יהיו תקפים לכל דבר ועניין, ודי בכך, שהטקס שנערך אפשר למבקש להתחזות, כלפי האישה השנייה אותה נשא וכלפי מכריו, כנשוי מכוח טקס זה. ראו פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך א), המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי על-שם הארי ומיכאל סאקר, תשנ"ה1995-. ואכן, כעולה מפסק-דינו של בית-משפט השלום, המבקש והאישה השנייה קיימו את הטקס על-מנת, כלשונה של האישה, שלא לחיות עוד בחטא, ולאחריו החלה האישה לנהוג כמנהג נשים נשואות, ואף כלפי חוץ הציגו עצמם כזוג נשוי. בנסיבות אלה בדין קבע בית-המשפט המחוזי, כי אף אם נפלו פגמים צורניים בטקס, מתקיים היסוד העובדתי הנחוץ להוכחת עבירה על-פי סעיף 176 לחוק. ראו גם ע"פ 851/85 עיסא אליאס סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

4.אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי לקביעת מקום ומועד ביצוע עבודות השירות על-ידי המבקש.