החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7741/99 מדינת ישראל נ. יחיא אבו לאשין

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכים לאחר תשעה חודשיםבקשה להארכת תקופת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הארך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לאחר שהגיע לתשעה חודשים, מחמת חומרת העבירות המיוחסות לו ומסוכנותו לקטינה ולציבור. נקבע כי עדויות המתלוננת ואמה לא פגעו בעילת המעצר, וכי התמשכות ההליך לא הייתה סבירה, אך לא הצדיקה שחרור. ההארכה הוגבלה למועד מתן פסק הדין בתיק הפלילי.

העובדות

המשיב הואשם במעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה בעבירות כלפי קטינה שהייתה ידידתו של המשיב. המעצר הוטל לאחר ביטול החלטת הערכאה הדיונית, ושמיעת הראיות החלה לאחר הגשת כתב האישום. פרשת התביעה הסתיימה, והגנה הייתה בשלבי שמיעה כשהמעצר הגיע לתשעה חודשים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את תקופת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים?
  2. 2.האם התמשכות ההליכים והעדויות שנשמעו פוגעות בעילת המעצר ובמסוכנות המשיב?

הלכות

  1. 1

    מסוכנות הנאשם והחשש לשיבוש הליכים נותרו בעינם גם לאחר שמיעת עדויות המתלוננת ואמה, כאשר מעשים מסוג זה מעידים על מסוכנות לקטינה ולציבור.

    ״המעשים שלטענת המדינה עשה המשיב בקטינה, מעצם טיבם ואופיים, עונים בו ומעידים על כך שהוא מסוכן לקטינה ולאמה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התמשכות ההליכים בין הישיבות חייבת להיות סבירה, והמשך הדיון בהסדר טיעון אינו מצדיק עיכוב בקביעת מועדים לשמיעת הראיות.

    ״אם לא הושג הסדר טיעון תוך זמן סביר אין לשעות עוד לדברי הסניגור ויש לקבוע את המועדים בהקדם האפשרי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תשעה חודשים
  • מסוכנות
  • שיבוש הליכי משפט
  • חזקת החפות
  • סדר דין פלילי
  • הסדר טיעון
  • סביר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

7741/99

בפני:

כבוד השופט י' טירקל

המערער

:

מדינת

ישראל

נגד

המשיב

:

יחיא

אבו לאשין

בקשה

להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק

סדר

הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים),

התשנ"ד

- 1996 בת"פ 234/99 בבית המשפט

המחוזי

בנצרת

בשם

המבקשת: עו"ד מיכאל קרשן

בשם

המשיב: עו"ד ראפי מסאלחה

החלטה

1.ביום 16.2.99 הוגש על המשיב בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה והדחה בחקירה. לפי הנטען נעשו המעשים בקטינה ילידת 18.9.84, שאמה היא ידידתו. בתחילה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה לעצור אותו עד תום ההליכים. ההחלטה בוטלה על ידי חברי הנכבד השופט י' אנגלרד, שבהחלטתו מיום 3.3.99 ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בקשתו של המשיב לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ועררו על ההחלטה נדחה בהחלטתה של חברתי הנכבדה השופטת ד' ביניש מיום 25.8.99.

בימים 22.4.99 ו- 8.7.99 נשמעו עדי התביעה ותמה פרשת התביעה. ביום 7.10.99 נפתחה פרשת ההגנה ונשמעה עדותו של המשיב. נקבעה ישיבה נוספת ליום 30.12.99 על מנת לשמוע שבעה עדי הגנה. הואיל וביום 16.11.99 ימלאו תשעה חודשים למעצרו של המשיב מבקשת המדינה להאריך את התקופה ב90- ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ד1996-.

2.את בקשתו סמך בא כוח המדינה על חומרת המעשים המיוחסים למשיב, מסוכנותו לשלום הציבור - ובמיוחד, שלום הקטינה המתלוננת - והחשש לשיבוש הליכי משפט. כנגדו טען בא כוח המשיב כי משהעידו הקטינה ואמה, וכן יתר עדי התביעה, פגה מסוכנותו של המשיב ופג החשש לשיבוש הליכי המשפט. יתר על כן, היה כירסום בראיות במובן זה שהתחזקו הספיקות בדבר אמינותן ומשקלן של עדויותיהן של הקטינה ואמה. עוד טען כי לעניין המסוכנות יש להביא בחשבון כי בעברו של המשיב אין הרשעות קודמות המראות שהוא מסוכן לציבור. לפיכך עומדת לו חזקת החפות ובתום תקופת תשעת החודשים יש לשחררו מן המעצר.

חזרתי ועיינתי בטענותיהם של בעלי הדין ובהחלטותיהם הנזכרות של חברי ונראה לי כי הדין עם המדינה. כפי שציינה השופטת ביניש בהחלטתה - שניתנה אחרי שתמה פרשת התביעה - לא היתה בראיות תפנית משמעותית העלולה למוטט את הגירסה המפלילה. בא כוח המשיב לא הראה טעם המעוגן בראיות שמכוחו יש להגיע למסקנה אחרת. גם הטענה כי מסוכנותו של המשיב פגה אחרי שהעידו הקטינה ואמה אין לה על מה שתסמוך. המעשים שלטענת המדינה עשה המשיב בקטינה, מעצם טיבם ואופיים, עונים בו ומעידים על כך שהוא מסוכן לקטינה ולאמה, ואף לציבור, בין לפני מתן עדויותיהן ובין לאחר מכן.

3.אשר להתמשכותם של ההליכים יש לציין כי שמיעת הראיות נפתחה, כאמור לעיל, ביום 22.4.99, כשני חודשים ושבוע אחרי שהוגש כתב האישום. לאור העומס הכבד המוטל על בתי המשפט ניתן לומר כי זה פרק זמן סביר. אולם, למרבה הצער, היו פרקי הזמן שחלפו בין הישיבות שלאחר מכן ארוכים מדי. עד הישיבה הבאה - ביום 8.7.99 - חלפו כחודשיים ומחצה; עד הישיבה שלאחריה - ביום 7.10.99 - חלפו שלושה חודשים נוספים. אכן, במהלך התקופה הביע בא כוח המשיב כוונה להגיע להסדר טיעון וככל הנראה היטה הדבר את ליבם של באי כוח המדינה ושל בית המשפט להאמין כי בסופו של דבר לא יהיה צורך לשמוע את כל הראיות. זהו "פיתוי" שקשה לבית משפט לעמוד נגדו - ובמיוחד כאשר הוא עמוס לעייפה בדיונים שעליו לסיימם תוך תשעה חודשים - אולם עליו להתגבר על יצרו. אם לא הושג הסדר טיעון תוך זמן סביר אין לשעות עוד לדברי הסניגור ויש לקבוע את המועדים בהקדם האפשרי.

כך או כך, אמורה פרשת ההגנה להסתיים ביום 30.12.99. אפילו יהיה צורך לקבוע ישיבות נוספות נראה שיש סיכויים טובים לכך שהכרעת הדין תינתן במהלך תקופת ההארכה, דהיינו עד 13.2.2000. השיקולים שנימנו לעיל, בהצטרפם להערכה זאת, מצדיקים את הארכתה של תקופת המעצר.

4.לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 16.11.99, או עד מתן פסק הדין בת"פ 234/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, ג' כסלו תש"ס (12.11.99).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

COURT

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מסוכנות הנאשם והחשש לשיבוש הליכים נותרו בעינם גם לאחר שמיעת עדויות המתלוננת ואמה, כאשר מעשים מסוג זה מעידים על מסוכנות לקטינה ולציבור.
  2. 2התמשכות ההליכים בין הישיבות חייבת להיות סבירה, והמשך הדיון בהסדר טיעון אינו מצדיק עיכוב בקביעת מועדים לשמיעת הראיות.