ע"פ 8006/99 דרור שובלי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של אינוס. דינו נגזר למאסר בפועל של ארבע שנים ומאסר על-תנאי לתקופה של שתי שנים. בית המשפט דחה את תחילת המאסר ליום 28.11.99.

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. במקביל הגיש המערער גם בקשה זאת לעיכוב הביצוע של גזר הדין עד להכרעה בערעור.

בא-כוח המערער תמך את הבקשה לעיכוב הביצוע של גזר הדין בטעמים רבים. אך, בסיכומו של דבר, הבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו על ידי בית משפט זה לצורך עיכוב הביצוע של עונש מאסר.

ההלכה היא כי בדרך כלל אין דוחים את ביצוע עונש המאסר. כך גם לגבי נאשם שהיה משוחרר עד שהורשע ודינו נגזר למאסר. שהרי עד ההרשעה עדיין היה בחזקת חף מפשע. משהורשע, שוב אין הוא נהנה מחזקת החפות. וזו תשובה לאחת הטענות שבפי המערער: העובדה שעד כה היה משוחרר בערובה, אף כי היא שיקול לטובתו, אין בה כדי להכריע את הכף לזכותו.

שיקול חשוב בשאלה אם לעכב את הביצוע של עונש מאסר הוא הסיכוי שהמערער יזוכה בדין. אך לצורך זה אין די בסיכוי סתם, שכן תמיד קיים סיכוי כזה, אלא דרוש סיכוי בולט. במקרה כזה יש גם חשש בולט שהמערער יזוכה לאחר שישב בבית הסוהר תקופה לא קצרה, ואז יהיה בכך עוול שאינו ניתן לתיקון.

בא-כוח המערער טוען כי יש למערער סיכוי מצויין לצאת זכאי בדין, ולכל הפחות יש לו סיכוי מצויין שעונשו יופחת כך שיוכל לרצות את כל עונשו בעבודות שירות. זוהי, אכן, טענה טובה, אם יש לה יסוד. אולם, לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, אין אני שותף להערכתו של בא-כוח המערער. נראה לי, לצורך הדיון בבקשה זאת, כי סיכוי המערער לצאת זכאי בדין אינו גבוה. כמו כן, הסיכוי שעונשו של המערער יופחת עד שיהיה פטור ממאסר בפועל, אף הוא אינו נראה לי גבוה. העונש שהוטל על המערער נחשב, בסוג זה של עבירה, עונש מתון, ובית המשפט המחוזי ציין במפורש כי מתוך התחשבות בנסיבות האישיות של המערער אין הוא ממצה עמו את הדין. מבחינה זאת, אם כן, אין יסוד לעכב את הביצוע של עונש המאסר.

עוד שיקול חשוב בשאלה אם לעכב את הביצוע של עונש המאסר הוא אורך תקופת המאסר. אם נאשם נדון לתקופת מאסר קצרה, יש חשש שהוא ירצה את עונשו, כולו או רובו, עד שיישמע הערעור, ויש בכך כדי לפגוע בזכות הערעור. אולם המערער נדון לתקופת מאסר של ארבע שנים. תקופה כזאת אינה נחשבת תקופה קצרה המצדיקה עיכוב הביצוע של המאסר.

לפיכך לא מצאתי יסוד להיענות לבקשה ולעכב את ביצוע העונש.

חזקה שמזכירות בית המשפט העליון, כשתבוא לקבוע מועד לשמיעת הערעור, תיקח בחשבון את משך תקופת המאסר שהוטלה על המערער.

הבקשה נדחית.