בש"פ 8017/99 נורי אוטצ'י נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים וכן תקיפה בנסיבות מחמירות, שכולן נעברו כלפי אשתו וביום אחד - 23.8.99. לפי הנטען קילל אותה העורר, אמר לה שירצח אותה וכן זרק עליה חפצים שונים וכתוצאה מכך קיבלה מכה סמוך לעינה השמאלית.

בתחילה ציוה בית משפט השלום לעצור אותו עד תום ההליכים, אולם אחרי דיון בבקשתו לדיון חוזר הורה בית המשפט (כבוד השופט נ' סולדברג), בהחלטתו מיום 7.11.99, לשחרר אותו בערובה ובתנאים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל), בהחלטתו מיום 8.11.99, ביטל את החלטתו של בית משפט השלום וציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.אין חולקים שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמות וכי מתקיימת כאן עילת מעצר, אולם נראה לי שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור.

כפי שעולה מתסקיר המעצר שהוגש לבית משפט השלום העורר הוא בן 59 שנים, נשוי למתלוננת כ30- שנים, אב לשני ילדים בני 24 ו26- ששניהם בעלי השכלה גבוהה. ככל הנראה נעברו העבירות על רקע התמכרותו הממושכת של העורר לאלכוהול. לדברי המתלוננת - שלבקשתה הרשיתי לה לאמרם בתום טענותיהם של באי כוח בעלי הדין - הם "נשואים 31 שנים. מעולם לא הרים יד. רק קילל ואיים. הוא חולה מאד. הוא זקוק לגמילה. הוא לא אדם רע. הוא אבא טוב". מטבע הדברים יש בדברים כאלה - ובעיקר, כאשר משמיעה אותם מתלוננת באולם בית המשפט ובאזני בעלה - כדי לעורר ספקות. אולם, כך אני מתרשם, במקרה הנדון מדובר בדפוסים של התנהגות שהוטבעו במשך שנות נישואים רבות. התנהגותו של העורר היא, בוודאי, פסולה וצריכה תיקון וכן אין לי ספק שמצבו מצריך טיפול, אולם אין בהתנהגותו, כאשר בוחנים אותה על רקע המשפחה והיחסים הפנימיים שבה, כדי להעיד בהכרח על מסוכנות מצידו.

3.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי, כפוף לתנאי נוסף אחד כאמור להלן, ישוחרר העורר בערובה ובתנאים כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 7.11.99. התנאי הנוסף הוא שאחותו וגיסו של העורר, שבביתם יהיה עליו לשהות, יתחייבו לפקוח עין על העורר ולהודיע מיד למשטרה אם ייצא מן הבית שלא לצורך התייצבות למשפטו.

ח' בכסלו תש"ס (17.11.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

COURT - /מפ