רע"פ 8890/99 אשר שוקרון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בצפת בעבירות שעניינן משיכת שיקים ללא כיסוי בסכום כולל של 1,200 ש"ח. בית משפט השלום גזר עליו עונש של 60 ימי מאסר לריצוי בפועל וכן הפעיל, באורח חופף, עונש של מאסר מותנה, לתקופה של 8 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו.

על גזר הדין ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי וביקש להקל בעונשו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, בין השאר בשל שעומדות לחובתו 8 הרשעות קודמות בגין עבירות מאותו סוג, ומשלא היה מנוס מהפעלת עונש המאסר המותנה, שתוקפו כבר הוארך קודם לכן.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחתה. בית משפט זה קבע כי בנסיבות המקרה העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, ואינו מצדיק מתן רשות ערעור.

ביום 4.1.2000 פנה המבקש לנשיא המדינה בבקשת חנינה, וביום 20.1.2000 נכתב לו מלשכת הנשיא כי בקשתו מצויה בטיפול וכי בשל הצורך לקבל חוות דעת מגורמים שונים עשוי הטיפול להיות ממושך.

ביום 13.12.99 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי וביקש לדחות את ביצוע עונש המאסר. בית המשפט החליט לדחות את ריצוי העונש עד ליום 1.3.2000 והוסיף בהחלטתו כי לא תינתנה דחיות נוספות.

היום הוא מבקש כאן להורות על עיכוב נוסף בביצוע העונש שנגזר עליו. הנימוק המרכזי שעליו נסמכת הבקשה הוא הרצון להמתין להחלטת נשיא המדינה, אלא שנימוק זה אין בו די כדי להצדיק עיכוב נוסף לריצוי העונש.

כיוון שכך הבקשה נדחית.