בש"פ 9540/00 אוסמה סעד נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בשתי פרשיות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. עניינה של אחת הפרשיות בעיסקה בין העורר לבין כמאל פתאלי, שהובא לדין ביחד עם העורר, שבגדרה סיפק כמאל לעורר סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל ברוטו העולה על 5.3 ק"ג. עניינה של הפרשיה השנייה בעיסקה בה סיפק העורר לסמי שייח סם מסוכן מסוג הירואין במשקל נטו של 495.48 גרם. שתי העיסקאות הפליליות בוצעו באותו יום. סמוך לאחר ביצוען נעצר העורר על-ידי המשטרה ובעת מעצרו נתפסה ברשותו (בנוסף לקנאבוס) גם כמות זעירה של קוקאין, שבגינה הואשם גם בהחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי.

עם הגשת כתב האישום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. בעררו על החלטה זו חזר הסניגור המלומד וטען - ככל שכבר טען לפני הערכאה הראשונה - כי אף שבידי המאשימה מצויות ראיות לכאורה לאשמת העורר, הרי שהראיות המצויות לשתי פרשיות האישום העיקריות אינן מצטיינות בעוצמה מספקת להצדקת המעצר. לנוכח טענה זו נטלתי לעיון את חומר הראיות ומסקנתי היא כי להאשמתו של העורר, בכל פרשיות האישום, יש תשתית ראייתית מוצקה.

השופט המלומד, שהורה על מעצרו של העורר, החליט לשחרר את הנאשם השני (כמאל פתאלי) בחלופת מעצר. סניגורו של העורר טען, כי מעצרו של העורר מפלה אותו לרעה ביחס לנאשם השני, וכי שחרורו בערובה ובתנאים מגבילים של נאשם זה מחייב לשחרר בערובה ובתנאים דומים גם את העורר. בטענה זו אין כל ממש. להבחנה בין העורר לבין הנאשם השני ניתנו בהחלטת בית המשפט המחוזי טעמים משכנעים. לעורר הרשעות קודמות רבות, מהן בעבירות בסמים מסוכנים, ומעורבותו בשתי עיסקאות של סחר בסם מסוכן בכמויות גדולות, במהלכו של יום אחד, מעידה עליו כי הוא עוסק בסחר בסמים מסוכנים באורח אינטנסיווי. ביחס לנאשם השני הוברר כי עברו נקי וככל הידוע אודותיו הרי שעד לחשיפת חלקו בעיסקה של הספקת קנאבוס, קיים אורח חיים נורמטיווי. על רקע זה, ולנוכח מעורבותו בעיסקה אחת בלבד (הגם שזו עצמה חמורה), סבר בית המשפט המחוזי כי ניתן להשיג את מטרת המעצר לגביו בחלופת מעצר.

הערר נדחה.