ע"א 3704/00 אברהם רוזנבוים נ. פקיד שומה ת"א

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

במסגרת ערעור מס הכנסה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יכריע בית המשפט בשאלה אחת מתוך השאלות שבמחלוקת והיא: "האם עומדת לו למערער הזכות לדחיית מועד חיובו במס בגין רישום מניותיו נשוא הדיון דנא למסחר בבורסה במסגרת סעיף 101 לפקודה, לאחר שמניות אלה נמכרו על ידו עוד בשנת 1991 לחברה שברשותו, היא המערערת 2".

בית המשפט דן בכל השאלות העובדתיות והמשפטיות שהעלו הצדדים לעניין הכרעה בסוגיה האמורה ולאחר קביעת העובדות התמקד בפרשנותו של סעיף 101(א) לפקודת מס הכנסה, שמכוחו ביקש המערער את הזכות לדחיית מועד חיובו במס. בית המשפט קבע, כי המערער לא הגיש בקשה כאמור בסעיף 101(א) לפקודה כאשר רשם את מניותיו בבורסה, לא דיווח אודות רישום אותן המניות ולאורך כל הדרך בה פעל בעניין המניות לא הביא לידיעת פקיד השומה קיומן של מניות אלה בידיו, הן בתקופה שעד לרישומן בבורסה והן בתקופה שלאחר רישומן, והטרנסאקציות שבוצעו בהן נודעו למשיב באקראי. לפיכך, קבע בית המשפט, כי אין המערער זכאי ליהנות מהחלת האופציה שבסעיף 101(א) לפקודה.

המערער הגיש את הבקשה הקבועה באותו סעיף כעבור מספר שנים ולאחר שכבר מכר את המניות. אף על-פי-כן, שקל המשיב את הבקשה שהוגשה באיחור כה רב ובחן את כל הנסיבות ובסופו של דבר דחה את הבקשה. מקביעות בית המשפט עולה, כי הוא סבר שאי הדיווח ואי הגשת הבקשה היו נגועים בחוסר תום-לב. התוצאה היתה, שערעורו, ככל שהוא נוגע לסוגיה שהועמדה לדיון, נדחה.

עיינו בכתב הערעור ובסיכומי הצדדים וכן בתיקי המוצגים שצורפו, שמענו השלמת טיעון בעל-פה ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. בפנינו הוגשה במסגרת הערעור בקשה להגשת ראיה נוספת. לא מצאנו כי יש בה כדי לשנות את התוצאה והיא נדחית בזה.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.