עתירה לבית המשפט העליון לקביעת כללים להסדרת דחיית מאסר בפועל, לאחר דחיית בקשות לעיכוב המשך מאסר
העותר, שהורשע בעבירות אינוס ומעשה מגונה ונידון לתשע שנות מאסר, עתר לקביעת כללים חדשים לדחיית ביצוע מאסר בפועל עד להכרעה בערעורו, לאחר שבקשותיו לעיכוב נדחו. בית המשפט העליון קבע כי הדין בעניין מועד תחילת המאסר וסמכות העיכוב הוא דין שמור לעניין חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. העתירה נדחתה על הסף מאחר שהיא מהווה ניסיון עקיף לשנות החלטה קודמת ומבקשת כללים גורפים היפותטיים.
2 הלכות מעוגנות
לקריאת פסק הדין