ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר מעצר עד תום ההליכים
הערר עסק בבקשה להפנות את העורר לתסקיר מעצר ולבחון חלופת מעצר טיפולית. בית המשפט דחה את הערר, וקבע כי החריג של הלכת סויסה לא חל, שכן העורר הפסיק את הטיפול מיוזמתו וביצע לכאורה מעשים בזמן הטיפול ובסמוך לכך. לכן הטענה שחלופה טיפולית תאיין את מסוכנותו לא נמצאה משכנעת.
2 הלכות עם ציטוט מהמקור
לקריאת המסמך