בש"פ 423-24 בש"פ 423-24

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.12.2023 (מ"ת 50156-11-23, השופט י' מינטקביץ). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.ביום 23.11.2023 הוגש נגד העורר כתב אישום בן שבעה אישומים הנסב על שורה של עבירות של מעשה מגונה בקטין ועבירות נוספות שבוצעו לפי הנטען במהלך החודשים ינואר ואוקטובר 2023. בתמצית, על-פי המתואר בכתב האישום, יצר העורר קשר עם קטינים באמצעות חשבון "אינסטגרם" ואפליקציית "וואטסאפ", שאל אותם שאלות הנוגעות ליחסי מין ואיברי מין, הציע להיפגש עמם, ביקש כי ישלחו לו תמונות של עצמם, שלח להם סרטונים ותמונות פורנוגרפיים ואף חשף בשיחת וידיאו בפני אחד מהם את איבר מינו מספר פעמים.

3.העורר נעצר ביום 31.10.2023 ומעצרו הוארך מעת לעת. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה טענה המדינה כי בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר בגין מסוכנות. המדינה הדגישה כי לעורר הרשעה קודמת בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק והטרדה מינית בשמונה מקרים שונים, בגינה הוא נדון לעונש מאסר בפועל, וכי המעשים המיוחסים לו בוצעו לכאורה כאשר תלוי כנגדו מאסר מותנה בר-הפעלה.

4.ביום 18.12.2023 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הסכים בא-כוח העורר לקיומה של עילת מעצר ואף לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, בהסתייגות מסוימת שלא נדרש לפרטה כאן. בא-כוח העורר ביקש כי ייערך לעורר תסקיר מבחן וכי תישקל האפשרות לשלבו בחלופת מעצר בקהילה טיפולית. בא-כוח העורר טען כי אם ישולב בחלופה טיפולית שבה חל איסור להשתמש במכשיר נייד יהיה בכך כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. על רקע האמור נטען כי העורר עומד בתנאים שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3) 101 (2011) (להלן: הלכת סויסה) לצורך שחרור לחלופה טיפולית כבר בשלב המעצר. המדינה מצדה התנגדה לבחינה של חלופה ולעריכת תסקיר מעצר. בהקשר זה הדגישה המדינה את עברו הפלילי של העורר, וטענה כי אין חלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנותו. המדינה הוסיפה כי מהעובדה שהעורר היה משולב בעבר בטיפול (במרכז "מחוברים" – במסגרת פרטית שאינה מפוקחת על-ידי שירות המבחן) ועדיין ביצע את המיוחס לו ניתן ללמוד כי הטיפול לא הועיל. בתגובה לכך העורר טען שבזכות הטיפול שבו היה משולב הוא לא ביצע עבירות במשך מספר חודשים במהלך 2023, ומכאן ניתן ללמוד שהטיפול משיג את מטרתו. בא-כוח העורר ביקש להגיש חוות דעת מפורטת מטעם המרכז שבו טופל העורר.

5.בתום הדיון בית המשפט המחוזי הורה לעורר להעביר לעיונו חוות דעת כאמור, וזו הוגשה ביום 20.12.2023. בעיקרו של דבר, חוות הדעת התייחסה להליך הטיפולי שעבר העורר בין החודשים ינואר-יולי 2023, ובה המליץ מרכז "מחוברים" על שילובו של העורר במרכז טיפולי, ואף נכתב כי יש לעורר "מוטיבציה רבה לשינוי". בפרט הומלץ בחוות הדעת על שילובו של העורר בהוסטל "מעגלים", בפיקוחו של שירות המבחן. בתגובתה לחוות הדעת מיום 21.12.2023 חזרה המדינה על טענותיה והדגישה כי העבירות באישום הראשון המיוחס לעורר בוצעו במהלך ההליך הטיפולי, בחודש ינואר 2023. ביום 22.12.2023 ביקש העורר להתייחס לתגובת המדינה לחוות הדעת, ובמסגרת זו טען, בין השאר, כי בחודש ינואר 2023 עוד לא היה בעיצומו של ההליך הטיפולי. עוד טען העורר כי העבירות המיוחסות לו בוצעו ללא מגע פיזי בקטינים, וכי מחובתו של בית המשפט להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר אף במנותק משאלת השתלבותו בקהילה שיקומית, כחלק מחובתו לבחון אם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעי פוגעני פחות.

6.כאמור בפתח הדברים, ביום 24.12.2023 בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי הדגיש את מסוכנותו הגבוהה של העורר, ובכלל זאת את העובדה שהעורר הציע לשניים מהקטינים להיפגש עמו – מה שמעיד על רצונו להעביר את מעשיו גם למישור המגע הפיזי. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי הרשעתו הקודמת של העורר דומה באופייה למעשים המיוחסים לו כעת, וכי עולה מכתב האישום, כי העורר הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו בשלב המעצר, באופן המקשה לתת בו אמון. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא מתקיימים במקרה זה התנאים שנקבעו בהלכת סויסה, במובן זה שלא ניתן לקבוע כי המעצר קוטע הליך שיקומי שהעורר מצוי בעיצומו. בקשר לכך הדגיש בית המשפט המחוזי, כי הטיפול שעליו משליך העורר את יהבו כלל מפגשים בתדירות נמוכה והופסק מיוזמתו של העורר מספר חודשים לפני ביצוע העבירות המיוחסות לו. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי אין לייחס משקל רב לחוות הדעת מטעם מרכז "מחוברים", משום שעולה ממנה כי העובד הסוציאלי שערך אותה אמנם טיפל בעורר בעבר אך לא חזר ונפגש עם העורר לצורך עריכתה, ואף לא התייחס לכתב האישום הנוכחי. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי הוא ייחס משקל לכך שהעורר ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון בעת שהיה משולב בטיפול. בהתייחס לחלופות מעצר אחרות, שאינן טיפוליות, הבהיר בית המשפט המחוזי שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו מרחוק, ועל כן חלופת מעצר לא תוכל לאיין אותן. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר.

7.הערר שבפני מכוון כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, העורר טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להפנותו לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן את האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית סגורה. בעיקרו של דבר, העורר חוזר על הטענות שהציג בפני בית המשפט המחוזי, ומדגיש במיוחד כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי חלופת מעצר בקהילה טיפולית לא תוכל לאיין את מסוכנותו. לבסוף, מדגיש העורר כי אמנם קיימים גורמים המקשים לתת בו אמון – לרבות עברו הפלילי והמאסר על-תנאי שהיה בר הפעלה בעניינו – אך מוסיף כי מנגד חוות הדעת של מרכז "מחוברים" מלמדת כי הוא אדם החפץ בשיקום, וכך מלמדת גם העובדה שהיה משולב מרצונו בהליך טיפול שאותו הפסיק אך בשל חסרון כיס.

8.לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני היום, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. ככלל, העיתוי המתאים לשקילתם של אפיקי טיפול הוא בשלב גזירת הדין, ולא מצאתי כי עניינו של העורר עומד בחריג שנקבע בהלכת סויסה, שלפיו תתאפשר הפנייתו של הנאשם להליך טיפולי עוד בשלב המעצר. העורר אמנם החל בהליך טיפולי חד-שבועי טרם מעצרו, אך הפסיק אותו מיוזמתו בחודש יולי 2023, וזמן קצר לאחר מכן ביצע לכאורה את מרבית המעשים המיוחסים לו. לא זו בלבד, אלא שהמעשים באישום הראשון בוצעו לכאורה בחודש ינואר 2023, בעת שהעורר היה בטיפול. על רקע האמור, ובהתחשב גם בעברו הפלילי הקודם של העורר, בדפוסי התנהלותו ובאופי המעשים המיוחסים לו – שבוצעו מרחוק – הטענה לפיה חלופה טיפולית תאיין את מסוכנותו אינה משכנעת דיה.

9.בכך אין כדי להמעיט מהחשיבות שיש לייחס למוטיבציה שמביע העורר להשתלבות בטיפול, ויש להניח שככל שיתמיד בכך, יובאו הדברים בחשבון בהמשכו של ההליך הפלילי. מכל מקום, בשלב זה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על עריכת תסקיר של שירות המבחן.

10.סוף דבר: הערר נדחה.