הודעה לתקשורת
א"ב 1806/19 ליברמן נ' כסיף
ע"ב 1866/19 פריג' נ' בן ארי
ע"ב 1867/19 בן ארי נ' רשימת חד"ש-תע"ל
ע"ב 1876/19 רשימת רע"ם-בל"ד נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21
ט"ו בתמוז התשע"ט (18.7.2019)
בית המשפט העליון פרסם היום את הנימוקים המלאים שעמדו ביסוד פסק הדין ש
ניתן ביום 17.3.2019 בהליכי ערעור ואישור
על החלטות ועדת הבחירות המרכזית בעניין פסילת מועמדים ורשימות מהשתתפות בבחירות
לכנסת ה-21. נימוקים אלו משלימים את תמצית הנימוקים שפורסמו ביום 21.3.2019.
ההחלטה לקבל ברוב דעות (שמונה מתוך
תשעה שופטים) את הערעור שהוגש בעניינו של ד"ר מיכאל בן ארי ולמנוע את
השתתפותו בבחירות לכנסת ה-21, התקבלה על בסיס שורה ארוכה מאוד של ראיות (כארבעים
ראיות) משמעותיות הכוללות התבטאויות גזעניות, משפילות וקיצוניות בחומרתן, שנמשכו
לאורך תקופה של כשנתיים עד סמוך מאוד למועד הבחירות לכנסת ה-21, וברובן הגדול נשמע
בן ארי אומר את הדברים בקולו. נפסק כי בן ארי מייחס בדבריו מאפיינים שליליים
לציבור הערבי בישראל, רובו ככולו, ומכנה אותם "רוצחים", "גיס
חמישי", "אויבים", "לא נאמנים" ו"בעלי אופי
בוגדני" וכי הוא אף הגדיל לעשות והשווה בין אזרחי ישראל ערביי חיפה לכלבים
באומרו כי "צריך לקרוא לכלב הזה בשמו". כפי שנקבע, התבטאויותיו של בן
ארי והחשיפה הלא מבוטלת שלה הן זכו, בין היתר, ברשתות החברתיות משקפות את הפרוגרמה
הפוליטית הגזענית שבה הוא דוגל ושאותה יש בכוונתו לממש כחבר כנסת. שופטי הרוב מצאו
כי ההסברים שניתנו על ידי בן ארי אינם משכנעים והם מחווירים אל מול עוצמת
ההתבטאויות הגזעניות שאותן השמיע שוב ושוב בקולו ולהן הטיף ברבים בעצרות שבהן
השתתף וברשתות החברתיות. הודגש כי בן ארי לא התנצל על מרבית דבריו, לא חזר בו מהם
וניסה להעניק לדבריו פרשנות בדיעבד אך זו נמצאה בלתי משכנעת וככזו שאינה מתיישבת
עם ההקשר הטבעי של הדברים שנאמרו. לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע למועמדותו של
עו"ד איתמר בן גביר לא מצא בית המשפט כי התשתית הראייתית שהוצגה בקשר אליו
עומדת ברף המחמיר הנדרש לביסוס עילת הפסילה של הסתה לגזענות, ועל כן הערעור
בעניינו נדחה פה אחד.
לגבי ד"ר עופר כסיף אימץ בית
המשפט בדעת רוב (שמונה מתוך תשעה שופטים) את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה
לא הוכחה – על פי הרף הראייתי הגבוה הנדרש – עילה לפסילתו. נקבע כי התשתית
הראייתית שהוצגה בעניינו מסתכמת בארבעה פרסומים עיתונאיים בלבד שאין בהם כדי לבסס מבחינה
איכותית וכמותית את עילות הפסילה. בית המשפט הדגיש כי לא הוכח באופן ברור, משכנע
וחד-משמעי כי כסיף פועל באופן נמרץ ועקבי לשלילת אופייה היהודי של מדינת ישראל וכי
– מנגד – הוא הצהיר שהוא רואה עצמו מחויב למצע של מפלגת חד"ש, שנציגיה מכהנים
בכנסת שנים רבות. אמנם, בית המשפט עמד על כך, שאחדות מההתבטאויות של כסיף – בעיקר
לעניין העילה של תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל – הן קשות
ומקוממות, אך מרביתן אינן נופלות בגדר עילות הפסילה ומכל מקום, כך נפסק, אין
בהתבטאויות בודדות אלו כשלעצמן כדי לבסס עילה הפוסלת את מועמדותו לכנסת.
באשר להחלטה שלא למנוע את השתתפותן
בבחירות של רשימות חד"ש-תע"ל (פה אחד) ורע"ם-בל"ד (ברוב של
שמונה מתוך תשעה שופטים) נקבע כי לא הובאו בפני בית המשפט ראיות ברף הראייתי הגבוה
הנדרש לביסוס עילת פסילה. במסגרת בחינת הטענות הנוגעות לפסילתה של
רע"ם-בל"ד מהשתתפות בבחירות נתן בית המשפט משקל לכך שבמהלך הכנסת ה-20
ביקשו חברי כנסת מטעם מפלגת בל"ד להניח את הצעת חוק-יסוד: מדינת כל אזרחיה על
שולחנה של הכנסת. עם זאת בשים לב, בין היתר, לכך שמכלול הראיות שהוצגו בעניינה של
רשימת רע"ם-בל"ד אינו שונה באופן מהותי מן הראיות שהוצגו בהליכים קודמים
שבהם לא נפסלו בל"ד וחברים ברשימתה וכי בשים לב לכך שחלק לא מבוטל מראיות אלה,
לרבות הצעת החוק הנ"ל, התייחסו למעשים או התבטאויות של מועמדים שאינם נמנים עוד
עם רשימת רע"ם-בל"ד לכנסת ה-21 או שאינם מועמדים במקומות ריאליים באותה
רשימה – נמצא שיש לקבל את הערעור בעניין זה ולאפשר את השתתפות הרשימה בבחירות
לכנסת ה-21.
השופט סולברג סבר בעניינו של ד"ר
מיכאל בן ארי, כי נוכח חשיבותה המיוחדת – כמעט עליונה – של הזכות החוקתית לבחור
ולהיבחר; בהינתן אמות המידה המחמירות לשם הפעלתו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, כפי
שיוּשׂמו בפסיקתו של בית משפט זה לאורך השנים; ולאור הסבריו והבהרותיו של בן ארי –
ספק אם דבריו מצדיקים את פסילתו מלהתמודד בבחירות לכנסת. התשתית הראייתית רחבה
אמנם בהיקפה, אולם מבחינת "איכותה", עוצמתה, היא איננה חריגה, קיצונית
וחמורה מדברים שהובאו לפני בית משפט זה בעבר במקרים דומים (דוגמת ברוך מרזל, עזמי
בשארה וחנין זועבי). דבריו של בן ארי – למצער חלקם הגדול – קשים לעיכול. ואף על-פי
כן, גם כשהשכל הישר מתקומם וכשהנפש סולדת מדבריו של בן ארי, עדיין לא כלו כל הקיצין,
אין הצדקה לפגיעה אנושה במימוש הזכות החוקתית לבחור ולהיבחר.
השופט מינץ סבר כי פסילתו של ח"כ עופר כסיף
מתבקשת נוכח הוראות סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, בשל התבטאויותיו הברורות הנכנסות
לגדרן של עילות הפסילה המפורטות בסעיף. מסקנה זו התבססה על תשתית ראייתית איתנה בה
בשעה שההסברים שנתן כסיף להתבטאויותיו אינם משכנעים. זאת, נוכח אמירותיו
החד-משמעיות נגד אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית והתבטאותו לפיה פגיעה בחיילי
צה"ל היא לגיטימית. באשר לרשימת רע"ם-בל"ד סבר השופט מינץ כי זו
חותרת בגלוי תחת היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית והיא תומכת בריש גלי
במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. דברים אלה באו לידי ביטוי בעיקר
במעשיהם ובהתבטאויותיהם של חבריה בהווה ובעבר, כמו גם בהגשת הצעת "חוק יסוד:
מדינת ישראל כל אזרחיה" במהלך הכנסת ה-20.