בג"ץ 10025/04 שולמית חדד נ. משרד החינוך והתרבות

בעתירה שבפנינו מבקשת העותרת כי יתוקן עוול שנגרם לה, לטענתה, על ידי משרד החינוך. העותרת אינה מיוצגת ואין ניתן להבין מן העתירה מהו הסעד המבוקש בה. מתוך המסמכים הרבים המצורפים לעתירה עולה כי העותרת ניהלה הליך בבית הדין לעבודה כנגד משרד החינוך וכי הליך זה הסתיים בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ביום 24.10.04. בפסק הדין נאמר כי המדינה התחייבה בבית הדין האזורי לשלם לעותרת, לפנים משורת הדין, פנסיה מוגדלת בשיעור של 58.17% ועל התחייבות זו חזרה המדינה גם בפני בית הדין הארצי. בית הדין פסק כי המדינה תשלם לעותרת פנסיה בשיעור האמור החל מיום 1.9.95. כן קבע בית הדין כי אינו מוצא מקום להתערב בשאר העניינים שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בעתירה שבפנינו מתוארת השתלשלות עובדתית המתחילה בשנת 1977 אך אין היא מצביעה על העילה שבגינה מבקשת העותרת את התערבותו של בית משפט זה. בית משפט זה אינו ערכאת הערעור על פסק דין שניתן בערעור בבית הדין הארצי לעבודה. לפיכך ככל שהעתירה מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הרי שאין מקום להתערבותנו בפסק הדין. העתירה אינה מקיימת את התנאים והעילות שנקבעו בפסיקה אשר רק בהתקיימם יראה בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

אשר על כן, העתירה נדחית.