בג"ץ 10032/09 אינה לשינסקיה נ. משרד הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים שיורה למשיב לנמק מדוע לא יינתן לעותרת מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950.

2.

העותרת, אזרחית בלרוס, נכנסה לישראל ביום 11.4.2006 באשרת עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד. אשרת העבודה של העותרת הוארכה מעת לעת עד ליום 7.7.2010. ביום 1.6.2009 פנתה העותרת למשיב בבקשה לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות. העותרת טענה כי סבתה, אם אּמה, הינה יהודיה ולכן זכאית היא למעמד בישראל כנכדה ליהודיה. העותרת תמכה טענה זו בהצגת תעודת הלידה שלה, תעודת הלידה של אּמה וכן תעודת הנישואין של אּמה. יוער, כי המסמך המרכזי עליו ביססה העותרת את טענתה הוא תעודת הלידה של אם העותרת שמספרה 371686. במסמך זה צוין כי הלאום של אּמה של העותרת הוא יהודי. ביום 8.12.2009, לאחר שהמסמכים האמורים נבדקו על ידי המשיב, נמסר לעותרת כי בקשתה סורבה והיא נדרשת לצאת את הארץ. על רקע זה הגישה העותרת ביום 15.12.2009 את העתירה שלפנינו וכן בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב יציאתה מן הארץ. ביום 16.12.2009 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתה של העותרת מן הארץ. יצוין, כי הצו הארעי בוטל בהחלטה מיום 30.5.2010, וזאת נוכח תגובת המשיב לעתירה, כפי שתפורט להלן.

3.

דין העתירה להידחות. מתגובת המשיב לעתירה עולה, כי בדיקות שנערכו לתעודת הלידה של אם העותרת מעלות חשש ממשי לזיוף המסמך. ראשית,

מבדיקה שנערכה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה עלה, כי קיימת מחיקה בסעיף הלאום של האם בתעודה. נמצא, כי על המחיקה מופיע רישום חדש בדיו שונה מהדיו המקורי, כאשר לא ניתן לקבוע מה היה רשום בסעיף במקור. כזכור, בתעודה שהוגשה למשיב נכתב בסעיף הלאום של האם כי היא יהודיה. שנית, בבדיקה שערכה שגרירות ישראל במינסק נמצא, כי בספרי הרישום במינסק לאום האם הוא בילורוסי ולא יהודי. העותרת לא הציגה הסבר מספק לממצאים אלה. אפשר שדי בכך כדי להביא לדחייתה של העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. כידוע, בית משפט זה לא יפתח שעריו בפני עותר אשר עמדתו נסמכת על עובדות שקריות ואשר עושה שימוש במסמך מזויף לצורך הוכחת טענותיו (השוו, בג"ץ 7143/04 פציו נ' שר הפנים (טרם פורסם, 23.2.2006)). מכל מקום ולגופם של דברים, נוכח הספקות הממשיים המתעוררים ביחס למהימנות התעודה, לא ניתן לומר כי העותרת הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה להציג ראיות מינהליות לזכאותה מכוח חוק השבות (ראו, בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' שר הפנים , פ"ד נח(1) 919, 929-928 (2003)). יוער, כי לא התעלמנו מתשובת העותרת מיום 7.4.2010. ברם, אין באמור בתשובה ובמסמכים שצורפו כדי לשנות ממסקנתנו. אי לכך, דין העתירה להידחות.

4.

יצוין, כי ביום 11.6.2010 הגישה העותרת הודעה ממנה עולה, כי החלה לאחרונה בהליכים לקבלת מעמד בישראל מכוח נוהל איחוד משפחות וכי נקבע לה תור במשרדי המשיב ליום 26.7.2010. יש להניח, כי המשיב יתחשב בנתונים אלה אם תעלה על הפרק שאלת הרחקתה של העותרת מן הארץ.

5.

העתירה נדחית אפוא. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.