בג"ץ 1005/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הועד הציבורי למניות הבנקי

1.

ביום 8.2.10 הגישה העותרת עתירה שהסעד העיקרי שבה נסב על בקשה לצו על תנאי ליתן טעם מדוע לא יחזור בו משיב 1 מכוונתו לכלול את משיבה 3, הגב' גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי, ברשימת המועמדים לדירקטוריון בנק לאומי נוכח העובדה כי יהיה בכך, על פי הטענה, כדי לפגוע בהוראות הדין בדבר חובת צינון, ומפאת החשש והאפשרות הממשיים לניגוד עניינים הכרוך בכך, כלשון העתירה.

לעתירה לסעד עיקרי זה נילוו סעדים נוספים ובהם – בקשה לצוות על משיבים 1 ו-2 לחשוף בפני הציבור את רשימת המועמדים הכשירים לתפקיד דירקטור בבנק לאומי וכן את הפרוטוקולים של הדיונים הקשורים בגיבוש הרשימה, וכן סעד של ביטול סעיף 14 להוראות המפקח על הבנקים ביחס לניהול בנקאי תקין.

2.

ביום 18.2.10 ניתן פסק דין בעתירה ובעתירה הקשורה לה, על פיו הן נמחקו וזאת לאור הודעת באי כח מנכ"ל בנק לאומי על החלטתה להסיר את מועמדותה מתפקיד דירקטור בבנק, אשר בעקבותיה העתירות התייתרו.

3.

ביום 11.3.10 הוגשה בקשה זו מטעם העותרת בה היא עותרת לבטל את החלטת המחיקה ולהחזיר את עתירתה לחיים, וזאת בשל הסעדים הנוספים המתבקשים בעתירה שאינם קשורים במישרין למועמדותה של מנכ"ל בנק לאומי, ובמיוחד הסעד בענין חשיפת רשימת המועמדים הכשירים בפני הציבור כדי לאפשר דיון ציבורי אודות התאמת המועמדים השונים למשרה. העותרת מנמקת את בקשתה בכך שבשבועות האחרונים הוצגו פרסומים שונים בדבר מספר מועמדים שיוצגו לועדת המניות של בנק לאומי, ולטענתה, יש מקום כי יתנהל דיון ציבורי בענין זה.

4.

דין הבקשה להידחות.

נושא העתירה סבב כל כולו סביב הצגת מועמדותה של מנכ"ל בנק לאומי לתפקיד דירקטור בבנק לאומי. הסעד הנילווה שהתבקש בעתירה בדבר פרסום בציבור של רשימת המועמדים הכשירים ופרוטוקולי הדיונים בענין גיבוש רשימת המועמדים, קשור ואחוז באופן הדוק בנושאה העיקרי של העתירה – מועמדותה של מנכ"ל בנק לאומי לתפקיד. לסעד נילווה זה, כמו לשאר הסעדים הנילווים, אין קיום עצמאי שלא בהקשר לנסיבות הספציפיות ששררו בעת הגשת העתירה; נסיבות חדשות, שאפשר שהתרחשו לאחר מחיקת העתירה, אינן יכולות להחיות סעדים שנתבקשו בהקשר מוגדר לסיטואציה עובדתית ספציפית, שבינתיים בטלה מן העולם. אין פלא, אפוא, כי הבקשה להחייאת העתירה הוגשה כשלושה שבועות לאחר מחיקתה, ככל הנראה עקב התפתחות נסיבות חדשות שלא היו ברקע העתירה בעת הגשתה. בהתפתחות אפשרית כזו אין כדי להצדיק החייאת העתירה.

בנסיבות אלה, אין מקום להחייאת העתירה לצורך דיון בסעדים נילווים שלא ניתן להם, מלכתחילה, מעמד עצמאי בעתירה בהתייחס לסעד העיקרי שהתבקש, ואשר התייתר בינתיים.

אם סבורה העותרת כי התגבשו נסיבות חדשות המצדיקות באותו הקשר דיון בסעדים האמורים, פתוחה הדרך בפניה להגיש עתירה נוספת, ולפרט בה את הרקע העובדתי הרלבנטי שעל יסודו תושתת הבקשה לסעדים, כאמור.

הבקשה נדחית.