פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
1006/99 - ז'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העותרים
:
1. נציגות העובדים המשותפת לעובדי אל-על
נתיבי אויר לישראל בע"מ
2.
יצחק גולדוסר
3.
מוריס כהן
4.
מיכאל כוכבי
5.
שלמה לינגורד
6.
ארי ליפשיץ
7.
לינה מרקוס
8.
חנוך קזימירסקי
9.
יחזקאל קר
10.אריה
שטרן
נגד
המשיבים
:
1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה י-ם
2.
שר התחבורה
3.
אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ
עתירה דחופה למת
ן צו ביניים
החלטה
העתירה הנוכחית למתן צו על תנאי הוגשה לבית-המשפט ביום 21.2.99, ובו-ביום הורתה השופטת ביניש כי יש להעבירה למושב שלושה.
העותרים ביקשו לא אך צו על-תנאי אלא צו ביניים גם-כן, ולעניין בקשתם זו הורתה השופטת ביניש כי בקשתם תידון לאחר שהמשיבים יגישו תגובתם לבקשה (אותה עת היו שלושה משיבים בלבד לעתירה: ממשלת ישראל, שר התחבורה וחברת אל-על).
משהוגשה תגובתם בכתב של המשיבים מס' 1 ו2-, החליטה השופטת ביניש, על פי הצהרת אותם משיבים, כי אם יחליט המשיב מס' 2 ליתן רישיון הפעלה מלא לחברת ק.א.ל. קווי אויר למטען בע"מ (ק.א.ל.) יודע על כך לעותרים כחודש לפני מתן הרישיון, וכך תינתן לעותרים הזדמנות לבקש צו ביניים, אם אך ירצו בכך.
הערת ביניים: כמסתבר, ידעו העותרים לעת הגשת העתירה כי אפשר שהמשיב מס' 2 יעניק לק.א.ל. רישיון הפעלה, ולמרות זאת - ומטעמים השמורים עימהם - לא עשו את ק.א.ל. משיבה לעתירה.
נחזור לענייננו. המשיב מס' 2 החליט להעניק רישיון הפעלה לחברת ק.א.ל., והדבר הודע לעותרים, כאמור בהחלטתה של השופטת ביניש. בעקבות כך הגישה ק.א.ל., ביום 7.12.99, בקשה כי יוחלט שהעותרים יגישו את בקשתם למתן צו ביניים לאלתר, שכן דחייה בהענקת הרישיון גורמת לה ולמשק הישראלי בכללותו, נזקים רבים עד למאוד (מאות מיליוני שקלים).
בקשתה של ק.א.ל הובאה לפניי, וביום 7.12.99 החלטתי לעשות "טלסקופיזציה" של לוח הזמנים. הוריתי כי אם ברצון העותרים להגיש בקשה למתן צו ביניים, כי אז שומה עליהם להגיש בקשה זו עד ליום 10.12.99. עוד הוספתי והחלטתי, כי בעלי הדין האחרים יהיו רשאים להשיב על אותה בקשה אם תוגש עד ליום שני, 13.12.99. לאחר מכן, כך סיימתי את החלטתי, יוחלט על דבר המשך ההליכים.
ביום 8.12.99 הגישו העותרים בקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן צו ביניים. בקשה זו הונחה על שולחני ביום 9.12.99, ובו ביום החלטתי לדחותה וההחלטה הובאה לידיעת העותרים.
ביום שישי, 10.12.99, הגישו העותרים את בקשתם למתן צו ביניים, היא הבקשה ששומה עלי להחליט בה.
כהחלטתי מיום 7.12.99, היה עלי להמתין עד ליום שני, 13.12.99, לקבלת תגובותיהם של המשיבים לבקשתה של העותרים למתן צו ביניים. ואולם לאחר שעיינתי בבקשה - ובנוסף לה בעתירה המקורית ובבקשה לתיקונה של העתירה - החלטתי כי אין צורך להמתין לקבלת תשובותיהם של המשיבים.
טיעוניהם של העותרים פרושים לעיני מקצה השולחן ועד קצהו, ובאומרי להחליט את שעומד אני להחליט, אין צורך שאשמע את תשובת המשיבים.
שוכנעתי - בלא פקפוק - כי הנזקים העלולים לבוא על ק.א.ל. - אם יינתן צו ביניים - עולים עשרת מונים על הנזקים שייגרמו לעותרים אם לא יינתן צו ביניים כבקשתם. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה של ק.א.ל., ומשראיתי כך אין אני מוצא הצדק למתן צו ביניים.
המשיב מס' 2 רשאי איפוא להוציא רישיון הפעלה לק.א.ל. - אם סבור הוא, כמובן, שנתמלאו התנאים המוקדמים הנדרשים בדין להוצאתו של רישיון מעין-זה, ואם סבור הוא כי ראוי להוציא אותו רישיון; ואולם רישיון כאמור, אם יוצא, יותנה מראש ובמפורש בהיותו כפוף לכל צו או החלטה שיצאו מלפני בית-המשפט בעתירה נוכחית.
ניתנה היום, ג' בטבת תש"ס (12.12.99).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99010060.
G08