בג"ץ 10066/02 זיאד אבו מיאלה נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שבו הוטל על המבקש, ברוב דעות, עונש מאסר של שנתיים לריצוי בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. המבקש הורשע על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, בביצוע מעשה מגונה בכוח- עבירה לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק "); בכליאת שווא- עבירה לפי סעיף 377 לחוק; באיומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק; בסחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 לחוק; בשיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק. לפי דעת המיעוט ניתן היה להסתפק במאסר בפועל של שנה וחצי.

2.בבקשה ובדיון לפני העלה בא-כוח המבקש את מצבו הרפואי הקשה של המבקש. כן טען כי עונשו של המבקש חמור בהרבה מן המקובל ואף הצביע על נסיבותיו האישיות הקשות. לעומתו, טענה באת-כוח המדינה כי אין להיעתר לבקשה משום שעל-פי ההלכות הנוהגות הנסיבות אינן מצדיקות עיכוב ביצוע עונשו של המבקש. המבקש הורשע בעבירות חמורות מאוד והסיכויים כי מאסרו יבוטל הם קלושים. כן נטען כי מצבו הרפואי של המבקש הוצג בפני בית המשפט קמא והוא הזכירו בפסק דינו.

3.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי-הדין לא השתכנעתי שיש מקום לעכב את ביצוע גזר הדין. העבירות בהן הודה המבקש הן חמורות מאוד.

אי לכך הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 29.12.2002 בבית המשפט המחוזי בירושלים עד השעה 10:00. הערבויות הקיימות יעמדו בתוקפן עד לתחילת ריצוי העונש.