בג"ץ 10069/07 פיתוח הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. משרד הבריאות - רשות

השופט ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו התמקד בבקשת העותרות כי בית המשפט יורה למשיב לבוא ולנמק מדוע לא יאשר את מקור המים שממנו סיפקה העותרת 2 מי

שתייה לציבור בהם מעורבים שפכי מים הבאים מבריכות דגים ( לאחר שאלו הוזנו בחומרי מזון, בכימיקלים מחטאים ובתרופות שונות). מקור מים זה מצוי בדן המערבי, בנקודה שלאחר בריכות הדגים בקיבוץ דן.

2.

הדיון בעתירה התקיים בתאריך 12.10.2009 והתיק הועבר לכתיבת פסק דין. בתאריך 16.9.2010 הודיע המשיב כי בינתיים הושלמה הנחת תשתית הקווים למקור מים חלופי (הדן המזרחי), במקום מקור המים בדן המערבי, שנפסל על ידי המשיב. עוד עידכן המשיב כי העותרות השלימו את הסדרת חיבורן למקור המים החלופי המאושר ואף מספקות ממנו מי שתייה. עמדת המשיב העדכנית היתה כי בשים לב להתפתחויות אלה העתירה התייתרה ודינה להימחק, תוך חיוב העותרות בהוצאותיו ובשכר טרחת עורכי דינו, נוכח העבודה הרבה שהושקעה בתיק מצד הגורמים המקצועיים והמשפטיים – אצל המשיב ובפרקליטות המדינה.

3.

העותרות לא התנגדו מצידן למחיקת העתירה. עם זאת, העותרות ביקשו כי לא יושתו עליהן כל הוצאות, וזאת לטענתן נוכח התנהלות המשיב במכלול זה. לגישת העותרות, המשיב התחמק במשך זמן רב מלנמק את החלטתו בעניין פסילת מקור המים בדן המערבי ורק לאחר הגשת העתירה קיים המשיב שימוע לעותרות בעניין פסילת מקור המים האמור. העותרות מוסיפות ומציינות כי במהלך הדיון שנערך בפנינו טען המשיב כי סגירת מקור המים לאחר תאריך 31.12.2009 לא תגרום כל נזק, שכן המדינה תוכל להניח קווי מים חדשים תוך שלושה עד שישה חודשים ובהתבסס על אמירה זו לא הוציא בית משפט זה צו ביניים, כפי שביקשו העותרות. העותרות מציינות עוד כי על אף אמירה זו, בחודש דצמבר 2009, משנוכחו לדעת כי אין עדות לכך שהמדינה אכן תניח קווי מים חדשים – פעלו העותרות להנחת קו מים חלופי ביוזמתן ועל חשבונן. בפועל קו המים הונח במהלך החודשים מאי-יוני 2010 ואספקת המים דרכו למתקן העותרות החלה בתאריך 18.7.2010. העותרות טוענות איפוא כי התנהלות העניינים מלמדת על כך שדווקא הן לקחו על עצמן לפעול במהירות כדי לתקן את מחדליו של המשיב, שלא עמד בהצהרתו ל בית המשפט ובשים לב לתקדימיותו של המכלול שלפנינו – אין להשית עליהן הוצאות ושכר טירחת עו"ד של המשיב.

4.

המשיב מדגיש בתשובתו לטיעוני העותרות כי לשיטתו לא נפל כל פגם בהתנהלותו אל מול העותרות ומציין כי מאז תחילתו של ההליך להחלפת מקור המים הוא פעל לאבטחת אספקת מים באיכות טובה יותר לציבור בהתאם ל מקורות המים הקיימים ובעשותו כן הוא שקד על אבטחת האינטרס הציבורי, תוך איזון האינטרסים השונים שעמדו על הפרק. זאת ועוד – בשים לב לעבודה הרבה שהושקעה בתיק זה מצד כל גורמי המדינה הנוגעים בדבר, בהליך שנשמע עד תום – ראוי להשית על העותרות הוצאות ושכר טירחת עו"ד. המשיב מוסיף וגורס כי טענות העותרות לגבי התנהלות המשיב בכל הנוגע להנחת קווי המים ממילא אינן רלבנטיות לשאלת פסיקת ההוצאות וגם אינן מדויקות לגופן, שכן העותרות היו יכולות להתחבר ל קווי מקורות הקיימים ולשלם לפי כללי תעריפי מקורות, אולם העדיפו להתחבר ישירות ל"מפעל הדן המזרחי" ובהסכם שערכו עימו הסכימו להניח את הקו למקור המים החדש.

5.

לאחר עיון במכלול החומר שבפנינו ובטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לחייב את העותרות בשכר טירחת עו"ד לזכות המשיב – במידה מתונה יחסית. נפרט את הטעמים למסקנתו זו להלן.

6.

כידוע, בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. בהתאם, על בעל הדין להניח כי אם יחזור בו מן ההליך שנקט בו – עלול הצד שכנגד לעמוד על חיוב יוזם ההליך בהוצאות שנגרמו לו (ראו: בג"ץ 7812/06 בזק החברה

הישראלית

לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת (לא פורסם, 15.11.2009) (להלן: עניין בזק )). במקרה כזה, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה, והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו: בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005)). במקרה שבו יוזם ההליך מבקש למחקו, ללא קבלת הסעד המבוקש, יש בכך כדי להצביע לכאורה על העובדה שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה (ראו: עניין בזק ). עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ועל בעל הדין לתת הסבר משכנע מדוע ויתר על קיום ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים

בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007)).

7.

הסעד שהתבקש בעתירה היה כאמור לעיל אישור מקור המים בדן המערבי. אין חולק כי סעד זה לא ניתן לעותרות ומשכך על העותרות הנטל להראות מדוע הגשת העתירה היתה מוצדקת מלכתחילה. בנטל זה לא עמדו העותרות. לטענתן, גם כיום, מקור המים בדן המערבי הוא מקור מים ראוי וגישת המשיב במקרה זה היתה גישה מחמירה מדי, אך כדי להסיר כל חשש הן פעלו, לדבריהן, על מנת לסיים את המחלוקת עם המשיב ולהמשיך באספקה סדירה של מי שתייה לתושבי הצפון. הסכמה זו של העותרות מלמדת כי אף הן בחרו בסופו של דבר שלא להעמיד את הסוגיות התקדימיות שעלו בעתירה זו במבחן.

בהקשר זה יש לזכור עוד כי העותרות עמדו בתחילה על קבלת פסק דין בעתירה, גם לאחר ששמעו את הערות בית המשפט בדיון שהתקיים בתאריך 12.10.2009. בנסיבות אלה – לא רק המשיב ו פרקליטות המדינה השקיעו זמן ומאמצים בטיפול בתיק זה, אלא גם בית משפט זה נדרש לעתירה ולטיפול מעמיק בה, על השאלות התקדימיות שהיא העלתה, והתיק עמד לקראת הכרעה בעת שהוגשה ההודעה המעדכנת מטעם המשיב בדבר התייתרות העתירה.

8.

נוכח כל האמור לעיל אנו מורים כדלקמן:

(א)

העתירה תימחק מכוח הסכמת הצדדים.

(ב)

העותרות תישאנה בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסך של 10,000 ש"ח, שהוא שיעור מתון ביחס לחיוב שהיה מושת עליהן לו היתה העתירה נדחית בפסק דין מנומק.