בג"ץ 10077/08 עמותת "רופאים לזכויות אדם" נ. שר הבריאות

לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות בגין הגשת העתירה שבכותרת.

1.

העתירה, שהוגשה ביום 28.11.2008, עסקה בגורלם של מאות מבקשי מקלט מאפריקה, המוחזקים במשמורת. על פי הנטען בעתירה, בית הדין לביקורת משמורת מתנה את שחרורם של המוחזקים במשמורת בעריכתן של בדיקות למחלות זיהומיות, כגון צהבת, שחפת ואיידס, עליהן הורה המשיב 1, שר הבריאות. נטען כי מפאת אי יכולתם של המשיבים להגיע להבנה מי מביניהם אחראי לביצוע בדיקות רפואיות למהגרים מארצות אפריקה, נשללת חירותם של מאות מוחזקים. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למשיבים למצוא פתרון למחלוקת ביניהם אודות האמונים על עריכתן של הבדיקות, המהוות כאמור תנאי לשחרור ממשמורת. נטען בעתירה כי בעקבות פניית העותרת 1, עמותת "רופאים לזכויות אדם", נמסר עוד בחודש מאי 2008 כי שר הבריאות עוסק בעדכון הנחיות מקצועיות לקליטה בריאותית ובדיקות רפואיות אשר מהגרים ממדינות אפריקה שונות ידרשו לעבור עם כניסתם לישראל וכי קיימות הנחיות המתייחסות לבדיקות רפואיות טרם שחרורם ממשמורת. נטען בעתירה ביום 4.8.2008 נערכה פגישה בעניין בין נציגי שר הבריאות לנציגי משרד המשפטים ולאחריה הועברו הנחיות שר הבריאות לשירות בתי הסוהר. חודשיים נוספים חלפו - כך נטען - מבלי שהמשיבים פעלו באופן יעיל לקידום הנושא, תוך הדיפת האחריות מרשות אחת לשנייה. כן נטען כי פניות מצד העותרות למשיבים בנושא זה לא זכו למענה.

2.

עם הגשת העתירה הורה בית המשפט (כב' השופט א' א' לוי) כי היא תידון במחצית הראשונה של חודש דצמבר 2008 והמשיבים התבקשו להגיב לעתירה. בתגובה המקדמית (מיום 8.12.2009) טענו המשיבים כי בחודשים האחרונים נוהלה עבודת מטה מקיפה להסדרת הסוגייה של ביצוע בדיקות וחיסונים, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים והנושא אף עלה לפתחו של ראש הממשלה. נמסר כי לכל המוחזקים נערכת בדיקה לאיתור מחלת השחפת באמצעות צילום רנטגן וכי נכון למועד התגובה צולמו כ- 200 מוחזקים, כאשר ניתנה עדיפות למוחזקים הממתינים ליציאה ממתקן המשמורת. הוסבר כי בנוסף נערכים לילדים עד גיל 17 החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות. לילדים ונשים הרות נערכת גם בדיקת לאיתור וירוס HIV , ולכל המוחזקים יינתן חיסון נגד מנגיקוקוס, שהוזמן לא מכבר.

3.

במהלך הדיון שנערך ביום 10.12.2008 (בפני כב' הנשיאה ד' ביניש וכב' השופטים א' א' לוי וח' מלצר) עדכנו המשיבים כי החיסון כנגד המנגיקוקוס הגיע ובימים הקרובים יוחל בנתינתו. בתום הדיון הוחלט כי המדינה תגיש הודעה מעדכנת תוך שבועיים בה תדווח אם הושלמה פעולת משרד הבריאות ואם נקבעה הפרוצדורה הדרושה דרך קבע ובאמצעות אלו גורמים ונהלים יתבצעו ההליכים מכאן ולהבא.

4.

בהודעה מעדכנת (מיום 24.12.2008) מסרו המשיבים כי בהתייחס למתקן קציעות, נכון ליום 20.12.2008, בוצעו 250 צילומי רנטגן לגילוי שחפת ו- 114 חיסוני מנגיקוקוס ושוחררו 145 מוחזקים לאחר ביצוע הבדיקות והחיסונים. נמסר כי מוחזקים שלא שוחררו ממתינים להשלמת סידורים אחרים ואין מוחזקים שלא שוחררו משום שלא בוצעו הבדיקות הרפואיות הנדרשות. בהתייחס למתקן מעשיהו נמסר כי בוצעו ל-110 מוחזקים צילומי חזה וחיסון נגד מנגיקוקוס. לגבי מוחזקים אלה נקבע בהחלטות בית הדין לביקורת המשמורת כי הם נדרשים לעבור בדיקות רפואיות נוספות שאינן מופיעות בנהלי משרד הבריאות ובהחלטות קודמות של בתי הדין לביקורת המשמורת, שעיקרן בדיקת HIV ובדיקת צהבת. המשיבים ציינו כי לעמדת משרד הבריאות הבדיקות אינן נדרשות וודאי שאינן אמורות לשמש תנאי לשחרור ממשמורת. נמסר כי משרד הבריאות פועל להגיש בקשות לבית הדין לעיון חוזר בהחלטות. בנוגע לנהלים עדכנו המשיבים כי ההנחייה המקצועית של משרד הבריאות מצויה במכתב מיום 26.5.2008 ובנוהל 3/07 וכי בימים אלה נמצא בגיבוש נוהל של מחלקת רפואה של שירות בתי הסוהר לעניין עריכת הבדיקות והחיסונים למוחזקים.

5.

בהודעה מעדכנת נוספת (מיום 9.2.2009) מסרו המשיבים כי הבקשה לעיון חוזר בהחלטות בית הדין לביקורת המשמורת נתקבלה בחלקה, במובן זה שבוטלה ההחלטה לערוך בדיקת צהבת אולם נותרה על כנה ההחלטה בדבר בדיקת HIV . ערעור שהגישו המשיבים התקבל על ידי בית המשפט לעניינים, מינהלים שקבע שחרור ממשמורת בלא בדיקת HIV . המשיבים הודיעו כי שירות בתי הסוהר עתיד לפעול בהתאם לפסק דין שלערעור בכלל המוחזקים. אשר לנהלים, המשיבים עדכנו כי ביום 24.12.2009 פורסם נוהל של מחלקת רפואה של שירות בתי הסוהר לעניין עריכת הבדיקות והחיסונים למוחזקים, והנוהל נכנס לתוקף ביום 11.1.2009.

6.

נוכח האמור בהודעת המשיבים התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם. ביני לביני מסרו המשיבים (ביום 2.3.2009) כי היועץ המשפטי לממשלה קבע כי ניתן לשחרר ממשמורת את כל המוחזקים, גם אלה שבית הדין התנה את שחרורם בעריכת בדיקת HIV , בלי לערוך בדיקות אלה. נמסר כי נוכח עמדת היועץ המשפטי לממשלה לעת הזו ממשיך שחרורם של מוחזקים ממשמורת.

7.

ביום 19.3.2009 הודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה. לדבריהם, הם פעלו לאיסוף מידע רב אודות המתרחש במתקני הכליאה. בדיקותיהם העלו כי בניגוד לנמסר בהודעות המשיבים. עד עתה ישנם עשרות מוחזקים המצויים במשמורת במשך ארבעה וחמישה חודשים, בלי שנערכו הבדיקות הנדרשות לצורך שחרורם. העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבים לפעול לאלתר למתן הטיפול הרפואי הנדרש למוחזקים וכן לקבוע בנהלים, באופן מפורש, לוח זמנים לביצוע בדיקות ומתן חיסונים. נוכח עמדת העותרים נקבעה העתירה לדיון (ליום 25.5.2009).

8.

עובר לדיון הגישו המשיבים (ביום 24.5.2009) הודעה מעדכנת נוספת. נמסר בה כי במתקן קציעות אין מוחזקים אשר שחרורם מתעכב בשל אי עריכת הבדיקות הרפואיות המתחייבות. כל מוחזק חדש שנקלט עובר שיקוף ריאות תוך 48 שעות ומחוסן נגד מנגיקוקוס ביום קליטתו במתקן. אשר למוחזקים במתקן גבעון, אלה מקבלים חיסון תוך 48 שעות ובתוך שבוע עוברים שיקוף ריאות. העותרים מצידם הגישו באותו יום בקשה מוסכמת לביטול הדיון בעתירה. זאת בנימוק כי מהודעת המשיבים וממידע שקיבלו העותרים נראה שהבדיקות הרפואיות נערכות באופן תקין. בהמשך לכך הגישו העותרים (ביום 9.6.2009) בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות. העתירה נמחקה כמבוקש. נותר עניין ההוצאות.

9.

לטענת העותרים, המקרה עומד במכלול אמות המידה לחיוב המשיבים בהוצאות. העותרים מדגישים כי פנו בבקשות למשיבים על מנת שיפעלו לקבלת הנוהל המעודכן ויישומו, חודשים ארוכים קודם להגשת העתירה. משלא התקבל מענה ענייני ונוכח דחיפות הנושא ומצוקת המוחזקים במתקני הכליאה, הם נאלצו להגיש עתירה לבית המשפט. לטענת העותרים, הגשת העתירה והחלטות בית המשפט הביאו בתוך שבועות ספורים לקבלת נוהל מעודכן. בנוסף, מיד עם הגשת העתירה החלו המשיבים בביצוע הבדיקות והטיפולים הרפואיים הנדרשים על פי נוהל זה, עד להשלמת הליך היישום באופן מלא.

10.

המשיבים, מנגד, סבורים כי אין מקום לפסיקת הוצאות. לטענתם, אין יסוד להנחה כי רק בעקבות הגשת העתירה החלו בביצוע בדיקות רפואיות למוחזקים, כמו גם להנחה כי מעורבות העותרים היא שהביאה לתיקון פגמים שנפלו בהליך עריכת הבדיקות הרפואיות למוחזקים. לטענת המשיבים, עבודת המטה וההערכות המקצועית לעריכת בדיקות רפואיות למוחזקים החלו הרבה קודם למועד בו הוגשה העתירה והעתירה הייתה בבחינת "התפרצות לדלת פתוחה". העתירה, כך נטען, לא הניעה את המשיבים לפעולה, והעובדה כי הבדיקות עצמן החלו להתבצע במועד הגשת העתירה הינה צירוף מקרים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי חל עיכוב בשחרור מוחזקים ממשמורת נוכח הוראת מותבים שונים של בית הדין לביקורת משמורת לקיים להם בדיקות רפואיות, שאינן נדרשות על פי נהלי משרד הבריאות ושירות בתי הסוהר. לפיכך פעלו המשיבים לביטול ההוראה האמורה. הדבר נעשה נוכח עמדת גורמי מקצוע כי הבדיקות האמורות אינן נדרשות, וללא קשר לקיומה של העתירה. בהתייחס לליקוים

אחרים עליהם הצביעו העותרים, טוענים המשיבים כי הנתונים לא היו מדויקים ולא שיקפו את תמונת המצב ששררה במתקני הכליאה באותה עת. לבסוף מציינים המשיבים כי בתקופה בה הייתה העתירה תלויה ועומדת פורסמו נהלים בהתייחס לעריכת בדיקות רפואיות למוחזקים מטעם משרד הבריאות ומטעם שירות בתי הסוהר. נהלים אלה פורסמו בלי קשר להגשת העתירה, וכתוצאה של עבודת מטה מתאימה שנערכה.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו, בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינו והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), באתי לכלל מסקנה מסקנה כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה.

12.

העותרים קבלו בעתירה על עיכוב בפתרון מחלוקות בין המשיבים לבין עצמם לגבי עריכת בדיקות למוחזקים במשמרות, המהוות תנאי לשחרורם. העותרים ניסו לקבל סעד מן המשיבים טרם הפנייה לבית המשפט. פניותיהם החלו בחודש מאי 2008 על רקע ההמלצות המקצועיות שפרסם משרד הבריאות בנושא סינון וטיפול במחלות מדבקות בקרב מהגרים. פניות מצד העותרים ומצד גורמים אחרים בבקשה להסדיר נהלים בנושא נמשכו עד סמוך להגשת העתירה. העותרים פנו בדרכים שונות לגורמים השונים אך לא קיבלו מענה ענייני. לא נמסר להם כי מתקיימת עבודת מטה והיערכות מקצועית בעניין ורק בדיעבד הסבירו המשיבים כי אלה היו פני הדברים. העתירה הוגשה כחצי שנה לאחר הפנייה הראשונה למשיבים, בלא שחלה התקדמות ממשית בטיפול בעניין, ושעה שהמוחזקים ממשיכים לשהות במתקני הכליאה.

13.

המשיבים בתגובותיהם השונות לא ציינו מתי החלו עבודת המטה וההיערכות המקצועית, אילו פעולות נעשו במסגרתן ומדוע נדרש פרק זמן ממושך לשם הסדרת העניין. היעדרו של ההסבר צורם במיוחד שעה שמדובר בשלילת חירותם וסיכון בריאותם של מאות בני אדם במשך חודשים ארוכים, אך בשל הצורך בהיערכות מינהלית. ניתן היה לצפות שהסדרה שנדרשה לשם שמירת זכויות אדם בסיסיות של מאות אנשים, תתבצע במהירות. חלוף הזמן טמן בחובו פגיעה קשה במוחזקים. אין חולק כי בפועל הוחל בביצוע הבדיקות הרפואיות למוחזקים ובשחרורם בסמוך להגשת העתירה. טענת המשיבים כי מדובר בצירוף מקרים בלבד מעוררת תהייה, בהעדר פירוט מינימאלי של הפעולות שננקטו מחודש מאי 2008 ועד להגשת העתירה ובהעדר הסבר מדוע חרף הדחיפות המתחייבת בהסדרת הנושא, ההסדרה ארכה חודשים ארוכים. השתהות זו היא שעמדה במרכז העתירה והיא אינה קשורה לעיכוב שחל מאוחר יותר על רקע החלטות בית הדין לביקורת המשמורת לגבי בדיקת צהבת ובדיקת HIV . יוער כי הפניות לבית הדין לעיון חוזר בעניין זה נעשו אחרי הגשת העתירה. ניתן היה לצפות כי אם עמדת משרד הבריאות היא שהבדיקות אינן נדרשות ואינן אמורות לשמש תנאי לשחרור ממשמורת, תיעשה פנייה לבית הדין מוקדם ככל הניתן.

14.

על רקע דברים אלה שוכנעתי כי מתקיימים בעתירה התנאים המביאים לפסיקת הוצאות. נוכח פניותיהם של העותרים למשיבים והמתנתם למענה, אין לומר כי העתירה הייתה מוקדמת וכי לא קדם לה מיצוי הליכים. בנוסף, ניתן לקבוע כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת. יש לזכור כי בשום שלב של הדיון המשיבים לא טענו כי העתירה אינה מוצדקת. אכן, נוכח הזמן הממושך שחלף מאז עלתה הדרישה לבדיקות רפואיות למוחזקים כתנאי לשחרור ממשמורת, העדר הסדרה שתאפשר שחרור ממשמורת והעדר מענה לפניות בעניין זה, ובשים לב לשלילת החירות הכרוכה בכל אלה, קשה להתכחש לצדקת העתירה. זאת בין אם החלה עבודת מטה והיערכות מקצועית לפני הגשת העתירה ובין אם לאו. אשר לשאלה האם העתירה היא שהניעה את המשיבים, גם אם לא ניתן לקבוע כי הגשת העתירה, היא לבדה הובילה למתן הסעד המבוקש, הרי שנוכח סמיכות הזמנים בין הגשתה לבין התחלת הבדיקות הרפואיות ושחרור מוחזקים, וכן פרסום נהלים כמה שבועות לאחר הגשת העתירה, אין בידי לשלול את טענת העותרים כי הגשת העתירה תרמה להחשת הטיפול בעניין. חיזוק לכך מצוי בהעדר פירוט של הפעולות שעשו המשיבים משך מחצית השנה שקדמה להגשת העתירה. מכל מקום, בנסיבות העניין מרכז הכובד מצוי בשאלה האם מנקודת מבטם של העותרים והמוחזקים, הגשת העתירה הייתה נחוצה והכרחית, ולא בשאלת הקשר הסיבתי בין הגשת העתירה לבין הסעד שהתקבל.

15.

אשר לשיעור ההוצאות, מדובר בעתירה שאינה פשוטה. מלבד כתב העתירה נדרשו העותרים להתייצב לדיון ולהיערך לדיון שני. אך מלבד האמור לא נדרשה מהם הכנת כתבי בי דין משמעותיים נוספים. בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון גם את העובדה שהעניין כולו - על המורכבות שבו - הוסדר בתוך זמן קצר לאחר הגשת העתירה. בשים לב לדברים אלה, למהות העתירה ולכלל נסיבות המקרה, יעמוד חיוב המשיבים בשכר טרחה בהליך זה על סך של 15,000 ₪. סכום זה נקבע גם באין ראיות מטעם העותרים לעניין הוצאותיהם. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.