החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1010/01 אריה מנדיוק נ. שלמה קרן

ניתן ביום

בקצרה

בוררות · ביטול או תיקון פסק בוררותבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשות לביטול ולתיקון פסק בוררות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה בקשות לביטול ולתיקון פסק בוררות. נקבע כי למרות שהבורר חרג מהוראות הסכם הבוררות, לא נגרם עיוות דין ולכן אין מקום להתערב. נוסף על כך נקבע כי אין מקום לטענה שהמבקש זכאי לערער ללא רשות.}

העובדות

המשיב העביר סכסוך להכרעת בורר שפסק לחובתו, והצדדים חתמו על הסכם פשרה בעניין בקשה לערער על פסק הבוררות. הבורר קבע כי המשיב שילם לפחות עשרים אלף דולר וחייב אותו בסכום נוסף. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות לביטול ולתיקון פסק הבוררות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בפסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה בקשות לביטול ולתיקון פסק בוררות כאשר לא נגרם עיוות דין?
  2. 2.האם זכאי מבקש לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי ללא נטילת רשות ערעור?

הלכות

  1. 1

    כאשר בית המשפט המחוזי מצא כי הבורר לא נצמד להוראות הסכם הבוררות אך לא נגרם עיוות דין, רשאי הוא לדחות את הבקשות מכוח סמכותו לפי סעיף 26 לחוק הבוררות, ואין מקום להתערבות.

    ״הגיע למסקנה שלא נגרם עיוות דין ולפיכך דחה את הבקשות, מכוח סמכותו לפי סעיף 26 לחוק הבוררות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בקשה לרשות ערעור שאין צורף אליה העתק הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ושעמדת בעלי הדין לא הייתה ברורה, אינה מאפשרת לדון בשאלות שהועלו בה.

    ״המבקש לא צירף לבקשתו להרשות ערעור את העתק הבקשה שהגיש לבית משפט המחוזי כך שאין לדעת אם העמיד להכרעת בית המשפט המחוזי את השאלות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בוררות
  • פסק בוררות
  • ביטול פסק בוררות
  • עיוות דין
  • הסכם בוררות
  • הסכם פשרה
  • רשות ערעור
  • חוק הבוררות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א 1010/01

בפני:

כבוד השופט י' טירקל

המערער

:

אריה

מנדיוק

נגד

המשיבים

:

1.

שלמה קרן

2.

מרים קרן

3.

אמיר קרן

בקשת

רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בתל אביב-יפו בה"פ 2001008/98 ה"פ

201003/98

מיום 4.1.01 שניתן על

ידי

כבוד השופטת ה' גרסטל

בשם

המבקש: עו"ד א' בן חיים

החלטה

1.המבקש והמשיב מס' 1 (להלן - "המשיב") העבירו סכסוך להכרעת בורר שפסק לחובת המשיב. אחרי שאושר פסק הבוררות וננקטו הליכים נגד המשיב בלשכת ההוצאה לפועל ביקש המשיב להרשות לו לערער על הפסק. במסגרת הבקשה נעשה ביניהם ביום 5.12.93 הסכם פשרה לפיו התחייב המשיב לשלם למבקש סכום של 40,000 דולר: 20,000 דולר במעמד חתימת הסכם הפשרה ו- 20,000 דולר " --- תוך 12 חודשים מיום חתימת ההסכם, וזאת מתוך הרווחים שינבעו מעסקאות משותפות שהצדדים יעשו החל מיום חתימת הסכם זה ואילך".

בין המבקש לבין המשיב התעוררו חילוקי דעות בשתי שאלות: האם שילם המשיב למבקש את הסכום תוך התקופה והאם ביום 5.12.94 נותרה יתרת חוב. גם חילוקי הדעות בין השניים (למשיב צורפו המשיבים מס' 2 ו3-) הועברו להכרעת בורר שפסק כי המשיב שילם למבקש "לפחות עשרים אלף דולר בדרך של עשיית רווחים מעסקאות משותפות בתקופה הרלבנטית". עוד קבע כי המשיב חייב למבקש סכום של 9,927 דולר.

המשיב ביקש לבטל את פסק הבוררות ואילו המבקש ביקש לתקנו ולהשלימו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), בפסק דינו מיום 4.1.01, דחה את הבקשות. המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין.

2.בבקשתו שטח המבקש שורה של טענות. כך טען כי הפרשנות הנכונה של השאלות שהוצגו לבורר איננה כפי שפסק, אלא שהיה עליו לקבוע אם שילם המשיב למבקש 20,000 דולר, מתוך חלקו של המשיב ברווחים; כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו בדבר הפרשנות הנכונה; כי הבורר הוסמך לערוך את ההתחשבנות "אך ורק לחיובים וזיכויים שבוצעו בפועל", כאמור בהסכם הבוררות, ולא לזכות צד מן הצדדים "בזיכוי תיאורטי" שלא בוצע בפועל. לאור כל אלה גם סבר כי הבורר חרג מסמכותו ולא הכריע בשאלה המרכזית שהועמדה להכרעתו.

3.דין הבקשה להידחות.

המבקש לא צירף לבקשתו להרשות ערעור את העתק הבקשה שהגיש לבית משפט המחוזי כך שאין לדעת אם העמיד להכרעת בית המשפט המחוזי את השאלות ששטח בבקשתו להרשות ערעור. לא מובנת גם עמדת בעלי הדין בדיון לפניו - ובעיקר, עמדתו של המבקש - אשר, כדברי בית המשפט המחוזי בפסק דינו, "אינם שבעי רצון מתוצאותיה של בוררות, אולם אינם מוכנים לשוב לבורר על מנת שיכריע שוב בענין שהובא לפניו או לחילופין להגיע להסכמה דיונית כלשהי בדבר ביטול פסק הבוררות באופן מלא או חלקי". במצב דברים זה אין מקום לדון בשאלות אלה. יתר על כן, בית המשפט המחוזי אמנם סבר כי "הבורר לא נצמד, כפי שדרש ממנו הסכם הבוררות, ל"חיובים וזיכויים שבוצעו בפועל"", ואף מצא טעם בטענתו של המבקש כי הבורר זיכה את המשיב בתשלום שלא בוצע בפועל. עם זאת, הגיע למסקנה שלא נגרם עיוות דין ולפיכך דחה את הבקשות, מכוח סמכותו לפי סעיף 26 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-. אין, אפוא, מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי יסוד לטענתו של המבקש לפיה זכאי הוא לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואין הוא זקוק לנטילת רשות.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, י"ט באדר תשס"א

(14.3.01)

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי

הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

01010100.

M01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • רעא 1010/01

הלכות

  1. 1כאשר בית המשפט המחוזי מצא כי הבורר לא נצמד להוראות הסכם הבוררות אך לא נגרם עיוות דין, רשאי הוא לדחות את הבקשות מכוח סמכותו לפי סעיף 26 לחוק הבוררות, ואין מקום להתערבות.
  2. 2בקשה לרשות ערעור שאין צורף אליה העתק הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ושעמדת בעלי הדין לא הייתה ברורה, אינה מאפשרת לדון בשאלות שהועלו בה.